הרבה פעמים יש לנו הצעה מפתה שעומדת בפתח ואנו מפחדים לקחת אותה. מאיפה אני מתחיל? ואם לא ילך? ואם זה יכשל - מה יגידו? אז מה אנחנו עושים עם זה?
השיר
השביל הזה מתחיל כאן
בין סניף בנק למעיין
לא סלול, לא תמיד מסומן
השביל הזה מתחיל מכאן
חוצה את העיר, עולה על ההר
ממשיך על הים, ממשיך גם מחר
חותך באוויר, בין הבתים
יוצא אל האור אל חיים חדשים
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נדלק אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור
השיר הזה מתחיל כאן, כחול על הדף הלבן
לא גמור, לא תמיד מכוון
השביל הזה מתחיל מכאן
חוצה את העיר, עולה על ההר
ממשיך על הים, ממשיך גם מחר
חותך באוויר, בין אנשים
יוצא אל האור אל חיים חדשים
לך עליו, עלה עליו עכשיו
מלאכי ציפורים מעליך
מלווים את צעדיך
מרחוק נראה אור
אל תסטה כדי שתוכל לחזור
ניתוח
השביל הזה מתחיל מכאן, מהמקום בו אתה עומד מתחיל השביל שמוליך אל דבר לא ברור, אל אותו דבר שאתה רוצה לעשות, אבל אתה לא יודע איך...
איפה אתה עומד, בטוב או ברע, בחושך או אור, ברצון להיות זרוק או "מענטש", בלימודים או בסניף?
בין סניף בנק למעיין - אחד מהסיוטים הגדולים של אדם בעולם ושל ישראלי בפרט זה הבנק: מקום לחוץ עם תורים ארוכים ששם מופקד עיקר כספו של אדם, משם רודפים אחריו כל הזמן שיחזיר את האוברדרפט - מקום שיש פחד ממנו, רק שלא יתקשרו, שלא יבשרו בשורות רעות.
ההפך לגמרי זה המעיין - השקט, הזרימה של המים, השאנטי. כל דתי שאוהב לטייל מחפש מעיין במסלול, בחיים.
לפעמים החיים ברורים לנו מאד - אתה יודע מה נכון לעשות, לאיפה להתקדם, אבל לפעמים...
לפעמים החיים פשוטים וזורמים- מבחן פשוט, בחירה פשוטה, אתה נהנה עם החבר'ה. ולפעמים...
החיים שלנו הם באיזה מקום שם באמצע. בין הדברים הפשוטים והברורים לדברים המסובכים, בין ידיעת העתיד לבין גישוש באפלה.
כדאי שנדע - אומר המשורר - שלפעמים ההחלטה, המסע, עובר במקומות משמעותיים, בשלבים קשים, בנופים יפים ויפים פחות, אבל בסופו של דבר הדרך מובילה אל האור, אל חיים חדשים, וטובים יותר ששם אנו רוצים להיות ולחיות.
ומה אנחנו עושים עם זה?
לך עליו, עלה עליו, עכשיו! אל תפחד, תנסה, תתחיל - יהיה בסדר. אתה רוצה להתנדב, להתקדם, לעלות הקבצה, ללמוד לגלוש, לחיות - תעשה את זה!
מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך - יכול להיות שתשים לב וגם אם לא, כדאי שתדע, מלאכים מלווים אותך - אתה עושה את הדבר הנכון - "לכל יצור אפילו צמח הכי קטן יש מלאך שאומר לו גדל".
אחרי שתחצה את העיר, ההר, הפחדים, החששות, הציניות של החבר'ה, אחרי שתעבור את כל זה תראה את האור שבקצה, תראה אל מה שאפת. אל תסטה מאותו השביל, אתה יכול לצחוק עם החבר'ה על הלימודים, להתעפץ לפעמים על המיטה מעצלנות, ולא תמיד להשקיע מקסימום כוח אבל אל תסטה מהמסלול - כדי שתוכל לחזור אל הרצון שלך, אל השאיפות שלך!
השיר הכחול - הבנאלי והמשעמם, לעומת הכחול המרגיע, האהוב והישראלי. על הדף הלבן - הריק מחומר וציורים אבל מלא, ממש מלא. מלא בפוטנציאל שלך ושל הרצון שלך. דף שעדיין לא כתב עליו אף אחד אבל אתה הראשון שהולך להכניס תוכן לאותו הדף, ואתה תכריע איך הוא יראה.
נראה שהמחבר בבית השני חוזר על כמעט במדויק על הבית הראשון למעט שורה אחת - הפעם הוא קורא לאותו שביל שיר. שיר זה שמחה "אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה". אדם שר כשהוא מרוגש או כשהוא מאושר - כשיש לו משהו על הלב. בד"כ האדם ששר משפיע על שאר האיברים אם לא מבחוץ - בטח שמבפנים. אם אנחנו רוצים לעלות על השביל בהצלחה כדאי שנעשה זאת מתוך שירה, השירה שמתאימה לנו.
שנזכה לשיר את אותו השיר - שירת החיים האמיתיים.