ישבתי מולו, תלמיד של אחת הישיבות התיכוניות האיכותיות, אורח בישיבה, (בשבו"ש). למדנו. סדר ערב. השעה רבע לתשע בערב. עסקנו בלימוד מקורות על החשיבות של "לימוד תורה לשמה" כמצווה החשובה ביותר בתורה. העיניים הסקרניות והשאלות החכמות הרשימו במיוחד. חשבתי לעצמי: זה יכול לגדול ולהיות תלמיד חכם. להיות שותף בשרשרת של לימוד התורה מדור לדור.
כשהסתיים הלימוד שוחחנו, לגבי התוכניות לעתיד. "אני לא בטוח שישיבה זה בשבילי!", "אם אוכל לשבת ללמוד כל היום", אני לא אוהב ללמוד גמרא", "היום אנחנו מסיימים ללמוד לא יאוחר מחמש אחה"צ! אפשר להיות דתי גם בלי ללמוד בישיבה!" -אמירות שאנו שומעים פעמים רבות.
"אם לא אתה - אז מי?" תהיתי. "נראה לך שכל היושבים כאן נולדו עם כפית של גמרא בפה?! הם היו שמיניסטים כמוך! צריך לנסות ולהיכנס בהדרגה. אם תאמין ותתאמץ גם אתה תוכל, לא כדאי לוותר מראש!" הרי למדנו: מצוות תלמוד תורה היא החשובה מכל מצוות התורה - "תלמוד תורה כנגד כולם!"
מפגש זה מצטרף לעשרות מפגשים עם כיתות י"א - י"ב בשנים האחרונות, שיחות רבות עם רמי"ם וראשי ישיבות תיכוניות. הם ניצבים בחזית ההתמודדות עם המורכבות של החינוך לערכי היהדות בכלל וללימוד תורה בפרט. האתגרים המורכבים יוצרים פער הולך וגדל בין נקודת הסיום של בוגר הישיבה התיכונית לבין המעבר למציאות של ישיבה. בין אם ישיבת הסדר או ישיבה גבוהה.
לא בחנו בצורה מדעית את הנתונים אבל ההערכה, שלה שותפים רבים, שאולי 15% מבין הבוגרים של כלל המוסדות מסוגלים להיכנס ללימוד בישיבה ללא כל קושי. אולם כל השאר יצטרכו לגשר על הפער. הוא אפשרי אבל לא קל. הפער הזה מרתיע רבים מהתלמידים מלבוא ולבחון אפשרות ללמוד בישיבה, גם אם מדובר על תקופה מוגבלת, על אחת כמה וכמה כשמדובר על תקופה ממושכת יותר.
נטעה אם נחשוב שהבעיה היא רק פער הידע - יש צורך בחיזוק גדול בתחום המודעות לחשיבות לימוד התורה. לשקיעה בלימוד התורה, במשך תקופה משמעותית עם סיום התיכון, ולפני כל מה שמצפה. אח"כ: צבא, מקצוע משפחה וכו'. לחשיבות ההשקעה בלימוד התורה מתוך יגיעה, והשקעת מאמץ, להבין, להקיף בידיעות התורה. ומעל לכל החשיבות לשאוף לגדול, להיות גדול בתורה בהיקף הידע, בכל מקצועות התורה, הגמרא, האמונה, התנ"ך וההלכה - ובבניין האישיות של תלמיד חכם.
יש צורך בחיזוק החשיבות בקרב הציבור כולו. לא רק בקרב התלמידים. חיזוק זה יחזק גם את המוטיבציה להתאמץ ולהשקיע.
אף אחד לא יחשוד בי שאני ממעיט מערך השרות בצבא, כערך לאומי ודתי. אולם הקטנת הערך של לימוד התורה וההתמקדות רק בשרות הצבאי ובכל מה שכרוך בו הוא אבדן פרופורציות ערכי, ויהודי. מעבר לכך שהוא מקטין את הקומה הערכית שהיא חיונית גם לבניין האומה והצבא.
אם חלילה לא נצליח לחולל שינוי משמעותי הוא גם עלול להשפיע על היקף העתודות של הרבנים שאמורים לגדול מתוך עולם התורה הדתי, ואז בעוד עשור או יותר יחסרו לנו, חלילה, רמים, ורבני קהילות, רבנים צבאיים, דיינים וכו'.
אנו מבקשים ליזום מהלך ציבורי שבו תוקדש שבת פרשת יתרו - שבה קוראים על מתן התורה, שבת שחלה בלב התקופה של ההחלטות של בוגרי הישיבות התיכוניות, כשבת של חיזוק מעמד לימוד התורה בציבור, תלמידים ומבוגרים, במוסדות התיכוניים והישיבות, ובקהילות.
ויהי נועם ד' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננהו.
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר "מאיר הראל" במודיעין ובאופקים, אל"מ במיל'