הפירסום של חנויות לאביזרים, גם אם אלו מנוהלות על ידי נשים דתיות, או הצגות שמוזילות את עקרונות הטהרה והקדושה- מאפיל על האור הגנוז בקדושת הבית. זה לא לטעמי. גם הדיבור בראש חוצות על אינטימיות, גם אם היא נובעת מרצון כנה לשנות את השיח כדי לסייע לזוגות שמבקשים ידע ועצה, איננה מדויקת.
הכלים שנראים לי המתאימים ביותר הם סדנאות סגורות- ב- LIVE או אינטרנטיות, הרצאות, כתיבה. ויש! יותר ויותר אנרגיות מושקעות בלימוד, בחינוך, בעצה, בתוך מסגרות קדושות, וישנן רבות כאלה בימינו, בתוך המסגרת הדתית. הרי מדובר בנושאים העדינים והיקרים ביותר שמקרבים בין איש לאשתו. המוחצנות , הורדת כותנות העור בפזיזות, בראש חוצות, הופכת את השיח לרדוד, והודפת את הקדושה המבקשת להופיע. הקשר האינטימי הוא ה'שבת' של חיי הזוגיות. הוא מקום הנחת, הנעימות, והוא נשגב, עליון, וקדוש. חשוב שנקפיד על הזכור והשמור.
המודעות לטיפול בנושאים אלה נולדה בחדר המרפאה, עם הופעתם של כאבים פועמים של זוגות תועים המבקשים ידע , עצה, כיוון. ידע נותן כוח. זאת הסיבה שגם אני כותבת על כך, בעיתונים, בספרים. זאת הסיבה שפתחתי סדנאות. הקרקע בוערת. זאת הסיבה שהתראיינתי לערוץ טלוויזיה שהיטב ידעתי כי בכללותו אינו תואם את השקפת עולמי. אני מעריכה שיחד איתי היו מרואיינים נוספים שהשיקול הזה נלקח בחשבון במסגרת ההתלבטות אם לדבר או לא, ועד כמה ואיך. אם כבר נעשית התייחסות לנושא באופן כה נרחב ומעל במה מרכזית, עדיף גם לנסות ולאזן את התמונה למקום השואף לקדושה ואמונה בערכי הבית היהודי המסורים לנו מזה דורות. ותהא זאת נחמה פורתא.
עלינו לזכור כי בנושאים שהצנעה יפה להם, מעצם טיבם וטבעם, העטיפה כל כך חשובה. המילים חייבים להיות מעודנות, מדוייקות, תואמות את רגישות הנושא. אז באיזו שפה אספר את הסיפור? המילים בארגז הכלים היהודי שלי מצטרפות זו לאחותה בהרמוניה של קדושה. המסרים עטופים היטב בניילון נצמד כדי לא לפגום בנימים העדינים של הבית היהודי. 'להוסיף אור', באנו. והן נענו לי. בואו נשמור על עצמנו מפני רוחות זרות שבאות לטלטל את הקדושה. נזכור להתבונן פנימה ולהשקיע בהעצמת הכוחות ובחיזוק קורות הבית הפרטי והלאומי. הדרך היא מפותלת ומלאת מהמורות. אבל היא דרך אבות- מסע רצוף אהבה וקדושה וקירוב הלבבות. יש מקום לעזרה ולמזור. יש סיכוי לאהבה.
הכותבת היא מומחית בגניקולוגיה, פריון ומיילדות ונשיאת "המרכז למשפחה" במכללת "אורות ישראל"