לאחרונה, נתקבלה החלטה בכמה וכמה מוסדות לימוד להוציא את מכונות השתייה והחטיפים מבתי הספר בטענה שהם מספקים לתלמידים מזון שעלול להזיק להם לבריאות.
השבוע שאלנו את כרמל וחנה מהנהגת הנוער, האם לדעתם על בתי הספר להיפטר ממכונות המזון המספקות ג'אנק פוד לתלמידים או שכדאי בכל זאת להתחשב בתלמידים שמכונות המזון מהוות בעבורם פתרון יעיל ונוח לאוכל הואיל ואין להם דרך אחרת להביא אוכל לבית הספר?
בעד להוציא את מכונות המזון והחטיפים מבתי הספר
חנה אחימאיר, כיתה י', אולפנת חמ"ד בהר"ן
כולנו יודעים מה זה יום לימודים ארוך, ואיזה מזל שיש נקודות אור בקטע הזה של שעתיים מתמטיקה וחמש שעות פיזיקה ולסיום ספורט.
אז בהפסקה הולכים לקנות ברד בצבע טורקיז ובהפסקה השנייה ארטיק בננה- תפוח, ובשלישית פיצה. כי מהבוקר לא אכלתי, מבטיחה, מה זה הרעב הזה פתאום, זה לא קורה כל יום.
אבל -
יש דבר אחד שפחות מדברים עליו והוא בסוג של טאבו מתמשך: כמה רעילות ערימות המזון המהיר שאנחנו מכניסים לגוף בשעות ספורות ואיך זה ישפיע בעתיד על הגוף שלנו.
עשרות מחקרים הוכיחו שמי שאוכל חסה יחיה יותר זמן. עזבו חסה, מזון לא מעובד כבר עושה את ההבדל המשמעותי, וברגע שמוסד לימודי תומך כביכול בתעשייה לא בריאה זה אומר משהו.
אז אם באמת יוציאו את המכונות שנייה והחטיפים מבתי הספר ויביאו במקום זה דברים חיוניים לתלמיד, לא חטיף מלפפונים ומיץ רימונים אלא דברים שהם סבבה אבל עושים פחות נזק, שיעזרו לו להמשיך ביום כשהוא חזק ובריא. למשל, מה אתם אומרים על שיפודי אננס? לי זה נשמע כמו מהפכה והעולם יוכל לסמן v בגאווה. צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות.
אה - וגם האמהות לא יוכלו להגיד רק שטויות יש בראש שלך. לא. גם קיווי ונקטרינה יש בו.
נגד להוציא את מכונות המזון והחטיפים מבתי הספר
כרמל כדורי, כיתה י"א, אולפנת חמ"ד אמנה פרדס חנה
בטח שמעתם פעם את המשפט המפורסם "אם אין לחם, תאכלו עוגות!"
הרשו לי להוציא משפט זה מהקשרו ולשייך אותו לעניין הוצאת מכונות שתייה ודברי מאכל מבית הספר. ההתנגדות להוצאת מכונות חשובות אלו באה מצד התלמידים. ולא כפינוק, אלא כי באמת ישנם בתי ספר שאין איפה לצרוך בהם שתייה ומזון. לכן, התלמידים נאלצים לקנות הכל מהמכונות. אני מסכימה עם הטענה שהמכונות מספקות לתלמידים אוכל לא בריא, אבל "אם אין לחם, נאכל עוגות!" זה לא המצב האידאלי, אבל זה בלתי אפשרי לתת לתלמידים ללמוד עד מאוחר ללא יכולת לקנות אוכל ושתייה.
בנוסף, התפעול של קופסאות הפח הנפלאות האלו מפרנס אנשים רבים והפתגם עכשיו מתחלף לפתגם "לחם, עבודה!" בהוצאת המכונות הללו יצטרכו הרבה אנשים ללכת היישר ללשכת התעסוקה שגם ככה עמוסה היום עד אפס מקום. לאור הסיבות האלו יש להתחשב בצרכני המכונות וביצרניהן ולתת להם להמשיך להתפרנס בכבוד ולאכול בכבוד.
נקודות לדיון לכיתה ולסניף
האם לדעתכם תפקיד בית הספר 'להיכנס' לתלמידים לצלחת ולהחליט בשבילם מה לאכול ומה לא?
כלומר, היכן עובר הגבול בין הזכות של בית הספר להתערב בהחלטות שאינם קשורות לחומר הלימוד אלא כבר לאורח חיים?