הורים, לעצור: רגע לפני סיום החופש קחו רגע אחד לעצמכם

אורנה דן תופסת אותנו שניה לפני תחילת שנת הלימודים העמוסה ובין כל מטלות הבית, וממליצה לנו ליצור רגע שקט לעצמנו בתוך ההמולה והסידורים

חדשות כיפה אורנה דן 29/08/17 12:17 ז באלול התשעז

הורים, לעצור: רגע לפני סיום החופש קחו רגע אחד לעצמכם
איך את עושה את זה?

רגע לפני שהקיץ נגמר, רציתי לשאול אותך, האם יש לך "רגע אחד לעצמך"?

רגע אחד לפני שהילדים מתעוררים?

רגע אחד לפני שקורים כל מיני תהליכים אינטנסיביים ותובעניים?

פעמים רבות אנחנו כהורים, מוצאים את עצמנו נגררים למצב של "מגיבים לסיטואציות" במקום לנהל את החיים, את הזמן, או את המשפחה.

בחופש, בהיעדר מסגרות ולוח זמנים נוקשה, זה אולי אחד הדברים המבהילים, המתישים אפילו, שנותנים לנו תחושה של חוסר שליטה. כל אחד מהילדים קם בבוקר בשעה אחרת (ואם יש מתבגרים זה מגיע גם לשעות שמבחינתך ממש לא ניתן לקרוא להן בוקר), אין ארוחות מסודרות, אין מסגרת ברורה, בוודאי שבסוף אוגוסט. יש המון רעיונות ואטרקציות, אבל לא כולם מתלהבים מאותם רעיונות, ואין סדר יום ברור. וכשכל אחד רוצה משהו אחר, או כשמתוך שעמום הם רבים או הופכים את הבית, אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים, מכבים שריפות, ונגררים אחרי התכתיבים שלהם. מקמטים ביד מזיעה את הרשימות והתכנונים וסדרי היום שחשבנו להשליט, ורצים להפריד בין הניצים, לטאטא את הרצפה, להקים מהמחשב את זה שישב שם יותר מידי זמן, או לאסוף כלי אוכל וצעצועים מכל מיני פינות בבית.

אז אני פה כדי להדליק לכבודך נר אחד קטן. נר של רגע אחד קטן, לפני שהם מתעוררים, האם את מצליחה למצוא זמן קטן לעצמך? ומה את עושה בזמן הזה?

אישית אני מרגישה שאני חייבת לסדר את הראש רגע אחד לפני שהיום מתנפל עלי.

רגע אחד, או יותר נכון, לפחות חצי שעה, שבה אני אומרת ברכות השחר, ומודה על מה שיש, וכותבת דפי בוקר, שזה אחד הדברים המופלאים לכל אחד, אבל במיוחד להורים עמוסים, שהבוקר שלהם מתחיל במירוץ נגד הזמן, ומיד נדבר עליהם.

עוד מעט זה יגיע. ה1 בספטמבר. כבר נוכחתי לדעת, שחלק מההורים מייחלים לו וסופרים את הימים והשעות, וחלק מעדיפים שהחופש יימשך עד אחרי סוכות. 

אישית, החופש של הילדים העניק לי המון חופש, והוסיף לי כמה שעות ביממה, אותן שעות של השכמות, הסעות וכו', שעות שבהן אני לא עושה שום דבר משמעותי ובלי משים פתאום הלכה שעה או שעתיים יקרות מפז.

למשל, מעבודתי כדולה. בשנת הלימודים, כשאני מקבלת קריאה, זה נראה כך: טלפון לאבוש - יש לי לידה, תבדוק עם אמא של ג', אם היא יכולה להחזיר את הקטנים, ואתה תחזיר מהתיכון, ול-א' יש חוג היום, אז תבדוק אם הוא לקח רב-קו, ואז תודיע לו שהיום הוא באוטובוס, אחר כך לבדוק ביומן איזה פגישות צריך לבטל/לדחות, וכל זה בלי לדעת כמה זמן תימשך הלידה ואם היא תגלוש גם ליממה הבאה, ועם אילו דברים זה יתנגש בהמשך.

בחופש, כשאני מקבלת קריאה ללידה, זה פשוט לקחת תיק וללכת להיות עם היולדת, להודיע (למי שער) שיצאתי, והכל נמשך כרגיל, כי אצלנו במילא יולי אוגוסט זה בעיקר להימרח בעצלתיים במשך כל היום, ורק לקראת הערב לצאת לאיזה מקום להתאוורר.

ואז מתחילה שנת הלימודים, ופתאום זה אחרת. צריך להעיר את כולם בזמן, המטלות רבות, ואת רוצה להספיק: גם להוציא אותם מתוקתקים מהבית, ועם אוכל בריא, וגם שיהיה אוכל לצהריים, ועוד לא דיברנו על הבית וכל מטלותיו, שאני עושה אותן באהבה, אבל זה לוקח זמן. ואיפה אני בתוך כל הסיפור הזה?

ולמרות כל זה ואולי בגלל, כשהבוקר מגיע, אני לא מרשה לעצמי להתנפל על מטלות הבית, או מטלות אחרות, לפני שהקדשתי זמן לעצמי, לסדר את הראש. 

אז מה זה דפי בוקר? זהו רעיון שאימצתי כשפגשתי בו בספר "דרך האמן" (מומלץ בחום): שלושה דפים שבהם כותבים ברצף, בלי לעבד, בלי לחשוב יותר מידי, בלי להתנסח, בלי לצנזר (אף אחד לא יקרא. יש כאלה שמציעים לשרוף את הדפים אחר כך, אני פחות מתחברת להשמדת המלים שכתבתי). פשוט לכתוב כל מה שעולה. אצלי זה הרבה פעמים באופן טבעי, סיכומים של היום הקודם ותכנונים של היום שמתחיל עכשיו. אני עושה זאת כבר שנים, שלושה דפים בכל בוקר. ובשבת בבוקר, כשאי אפשר לכתוב, אני ממירה את הכתיבה בקריאה של אותן מחברות. קוראת קצת אחורה: מחברות שכתבתי לאחרונה, או לפני שנים. לפעמים זה משעשע, לפעמים אני עצמי מקבלת סחרחורת לקרוא את כל  התכנונים שאני כתבתי שם עם עלות השחר, לקראת היום החדש. לפעמים אני נעצבת לראות שאותן דילמות חוזרות על עצמן, ולפעמים אני מתפעלת מעצמי כמה הספקתי, וכמה תובנות ותשומת לב לכל ילד מופיעים בדפים האלה. 

אז כן, הכתיבה בבוקר עוזרת לי לסדר את הראש ואת היום החדש. והקריאה בשבתות מעוררת תחושת התפעלות, ועוזרת לי להחמיא לעצמי ולהעריך את כל מה שאני עושה וחושבת, ודואגת, ומתבוננת.    

ובעיניי, ה"רגע אחד לעצמך" הוא רגע חשוב, שהשקט שבו, והסדר שבו, ישפיע על היום כולו.

אז - קחו לעצמכם רגע אחד לפני.

רגע אחד לפני שעומס החום עולה, להנות מהאויר הטוב של הבוקר

רגע אחד לפני ששנת הלימודים מתחילה, להנות קצת מהחופש (מהחופש להיות אמא כמו שבא לך)

רגע אחד לפני הלידה - לצאת לחופשה זוגית, בלי הילדים.

רגע אחד לפני שמתחיל המירוץ, להנות מהרוגע והשקט.

רגע לפני שאת שם בשביל כולם, תהיי שם קצת בשביל עצמך. את ראויה לזה.

 

אורנה דן, אמא ל13, מנחת הורים, דולה, תומכת לידה ומשפחה.

orna10dan@gmail.com 054-2656527

 

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן