שושי נכנסת עם חיוך. הפעם אורי לא הגיע אתה, אבל היא מסתדרת. היא כבר מרגישה לגמרי בנוח בנוכחותי, אנחנו כבר חברות ותיקות.
אני עוברת על התיק הרפואי הממוחשב שלה, ואז אני פונה אליה, ושואלת אותה איך היה צילום הרחם. האם כאב? האם הרגישה אי-נעימות? איך עברה החוויה שכל כך חששה ממנה? היא משיבה שדווקא היה טוב. היא קיבלה את עצותיי, ונטלה כדור נגד כאבים לפני ואחרי הבדיקה, וכן ניסתה מאד להרפות, והצליח לה. שמחתי בלבי שהבדיקה הכי מושמצת עברה בשלום.
בקשתי לראות את הדיסק של צילום הרחם שביצעה. והיא מגישה לי את הדיסק, 'טרי מהתנור', שהגיע ממכון הרנטגן בבית- החולים. אני מכניסה למחשב, וצופה בהנאה בחלל הרחם התקין שלה, ללא מחיצות וללא הידבקויות וללא פגמי מילוי. כעת אנו צופות יחד בתמונות של החצוצרות של שושי. אנחנו רואות שחומר הניגוד ממלא את שתי החצוצרות במלואן וגם מתפזר לתוך חלל הרחם. הבדיקה פשוט מושלמת. אין לשושי בעיית פריון על רקע מכאני. 'איזה יופי, שושי. את בוודאי שמחה עם התוצאות התקינות, לא?', אני שואלת.
כעת שושי שוב נראית מוטרדת. אני מנסה לנחש מה קרה. נראה לי שאני מבינה מה עובר עליה. כבר דברנו על כך שהזוגות בדרך כלל מעדיפים לדעת מהי הבעיה, כי זה נותן תחושה של שליטה. ואז, אם מתברר שב"ה אין בעיה, הם מתאכזבים...
אני פונה אל שושי בהבנה. 'שושי יקרה. זה נהדר שהצילום תקין'. כמה שניות של דממה, ואז שושי הדומעת משיבה בלחש, 'אבל דוקטור, זה אומר שנצטרך לבצע כעת בדיקת פוריות הגבר'… אני מהנהנת בחיוב. 'אבל את לא מבינה, דוקטור', היא ממשיכה. 'אורי לא יסכים לקבל את זה. דברנו על זה לאחר הפגישה הקודמת שלנו, בה התחלת להסביר לנו על הבדיקה, והכנת אותנו לאפשרות שזה יקרה. הוא נלחץ מזה נורא, ואמר שאין לו כל תכנית לבצע את הבדיקה ושבטח הרב לא יתיר לו בכלל לבצע אותה'… הבכי מתחזק, ואני מגישה לה קופסת טישו זהובה, בהבנה. 'דוקטור חנה, אני מיואשת. מה עושים?' היא שואלת, כשהיא רועדת כולה.
האמת היא שאני רגילה לתסריט הזה. מידי יום אני פוגשת אותו בוריאציות שונות. מסתבר שהאיש מאד מאד רגיש בנושא ברור זכרי. האשה בדרך כלל מלאת מוטיבציה, ומוכנה לעבור בדיקות מאד לא נעימות , ואף לקבל טיפולים מורכבים. אבל האיש עלול להיכנס ללחץ מכל אזכור הקשור לאחריות שלו על אי-הפריון. גם איש גיבור וחסון ואמיץ, מתגלה בחולשתו ברגעים אלו. ולכן, באמת חשוב מאד מאד לדאוג להרגיע אותו, ולשדר לו שהבדיקה לא מכריעה ולא מאשימה, אלא מסייעת בהתקדמות בהבנת הקושי להרות.
בכלל, כפי שהקדמתי בפרקים קודמים, אני נוהגת להכין אותו מראש, טיפין טיפין, וגם לשדר שבשיח אין ביטויים כמו 'זו אשמתך!' הכול בידי שמיים. מפתח החיה לא נתון בידינו. אנחנו יכולים להתפלל, לייחל, להשתדל, אך זה בוודאי לא אחריותנו אם אין התקדמות בקצב שהיינו רוצים שתהיה. צריך להרפות מתחושת השליטה, ולהבין שברכת הפריון היא ברכת ה'. היא לא תלויה בנו.
שושי לאט לאט נרגעת. אני מציעה שהיא תציג את בדיקת הפוריות כבדיקה שבודקת את שניהם, ומסבירה לה כיצד אפשר לבצע את הבדיקה באופן המותר לפי ההלכה. אם הבדיקה תקינה, אפשר 'לעזוב את האיש בשקט' ולהתקדם אצל האשה. אם הבדיקה תימצא לא תקינה, אז יהיה צורך להעמיק את הברור של האיש.
שושי קשובה. עיניה נוגות. היא מסתכלת בי במבט זגוגי, מרוחק. אני מאד מבינה לליבה. אולי זה לא במקרה שאורי לא התלווה אליה היום… האם הוא חש שאנחנו עלולים 'לסגור עליו' עם בדיקת פוריות הגבר? סביר מאד שכן. הרי עד עכשיו הם הגיעו יחד, והנה, הוא איננו היום. הוא מאד חושש.
אני מבקשת לדבר עם אורי בנייד של שושי. היא מחייגת אליו. הוא עונה לה. היא מעבירה לי את השיחה. אני מתארת לו את השלב הבא בבירור, שהוא בדיקת פוריות הגבר לפי ההלכה. שקט מעבר לקו. 'אתה אתי, אורי?', אני שואלת. הוא עונה לי בקול חלש: 'כן, אני שומע כל מילה'. אני ממשיכה בזהירות: 'אז יוצאים לדרך, אורי?' שוב- דממת אלחוט. 'אורי?', אני שואלת. 'כן, דוקטור חנה, אנחנו נתקדם'. אני משחררת אנחת רווחה, ושושי מצטרפת אלי, וחיוך קטן מתפשט על שפתיה החיוורות.