כשנרשמתי לקבוצת הריצה יצאתי מנקודת הנחה שלא אצליח. אני לא בכושר, לא מספיק חזקה, לא תחרותית, זה לא בשבילי. לא ברור לי למה, אבל נתתי לזה הזדמנות ועפתי על זה. גיליתי כמה אני מסוגלת וכמה אני יכולה, הכול עניין של כוח רצון והתמדה. לפני שנולדה לי הבכורה היה לי ברור שאהיה אימא מדהימה. זה בול בשבילי וזאת למעשה התגשמות חלום, להיות אימא ולהקים משפחה.
בכורה, בת שניה, שלישית וגם בן. ואני רק מגלה יותר ויותר כמה זה קשה. כמה לא תמיד יש לי כוחות וכמה ה"תחרות" לא קלה. (למה להם מרשים...) כמה אני צריכה הסבר הגיוני לכל החלטה, לעמוד איתנה אל מול רוחות הטרנדים והקדמה.
הייתי בסדרה אחת של הדרכת הורים, מדריכה מדהימה אולם הרגשתי שאת הרוב אני כבר יודעת. זה נמצא אצלי. בתוכי. רק שתהיה לי הסבלנות ליישם. לא הלכתי שוב להדרכות הורים אבל קראתי הרבה כדי להתחזק ולתחזק את דעותיי המשתנות מעת לעת. קראתי ונקרעתי, הרגשתי את הפער בין מה שאני מאמינה בו, האימא שאני רוצה להיות והשלווה בחטיף מול דורה או היום, יחידת החילוץ. כלבלבים חמודים שחילצו אותי משעה של התמודדות. באחת הריצות האחרונות הבנתי משהו שעשה לי שינוי בחשיבה באופן משמעותי.
הגוף שלי, אותו הגוף. אותם הנתונים. אבל התאמנתי והתמדתי. חימום השריר, עבודה על השריר מתיחה של השריר. ככה גם עם גידול וחינוך הילדים. הדעות שלי, הגישה שלי, נפלא!
אבל למה זה לא תמיד מצליח? למה אני נכשלת כל כך הרבה פעמים ברגע האמת? אם הייתי יוצאת לריצה בלי להתאמן, בוודאי שהייתי נשברת מאוד מהר.
אימון. חייבים להתאמן. כשאני במצב "אימון" אני חיה את הסיטואציה ורוצה לצלוח אותה. אז אני לא אימפולסיבית. אני בחשיבה, אני רגישה אני מתמודדת תוך שאני מבררת עם עצמי איך נכון לי ונוהגת באמונה. כשאני באימון אני סולחת לעצמי אם הפעם לא הצלחתי במאה אחוז אבל אני יודעת כמה השתדלתי ונחושה להצליח יותר בהמשך. אין לנו דרך להתאמן בהורות מראש. הכול קורה לנו תוך כדי.
אנחנו הופכים להורים ויכולים לדמיין ולחלום אבל נולד לנו ילד שהוא אישיות בפני עצמה על כל מכלול האופי והטופי שלו. אנחנו צריכים להיות גמישים, להיות פתוחים וכל הזמן ללמוד ולהתאמן. כשהייתי תלמידת בי"ס, אני זוכרת איך קינאתי באימהות כי להן אין שיעורי בית. ובכן, כמובן שטעיתי. אנחנו האימהות מתעוררות, (במידה ונתנו לנו לישון) ליום של אימון, למידה והרבה שיעורים. אנחנו נדרשות להוות דוגמה אישית לעוללנו. אנחנו כהורים מעניקים להם את השיעורים הכי חשובים לפעמים בדיוק בזמן שהם עושים את שיעורי הבית שלהם. להאמין ביכולות של עצמם, לשאול את השאלות הנכונות, לא לוותר, לחקור, לחשב, להיות יצירתיים, סבלנות ודחיית סיפוקים.
לפעמים זה מרגיש שכולנו כל הזמן במצב של אימון, למידה, התמודדות.
זה יכול להיות כל כך מעייף וכל כך מעורר.
אז כיוונתי שעון, והתעוררתי בזמן לאימון. אימא בהרצה.