מבצע "נתפסתי מכין שיעורי בית" נמשך!

למה הורים צריכים להיות מעורבים בשיעורי הבית של הילדים? מדוע המערכת מצפה מהילד לא להכין שיעורי בית? ולמה הכנת שיעורי הבית היא אירוע כל כך נדיר שיש לתעד אותו?

חדשות כיפה שרון רחל פלג 21/11/17 14:38 ג בכסלו התשעח

מבצע "נתפסתי מכין שיעורי בית" נמשך!
שיעורי בית , צילום: shutterstock

אני חייבת לשתף אתכם במייל שקיבלתי מבית הספר בסוף השבוע האחרון (לא נגעתי):

"מבצע 'נתפסתי מכין שיעורי בית' ממשיך!
הורים ש'יתפסו' את ילדיהם מכינים שיעורי בית, יצלמו אותם וישלחו תמונה למורה בוואטסאפ או במייל.
ילדים שהמורה תקבל מהוריהם תמונה שלהם מכינים שיעורים, יקבלו נקודה טובה.
קיבלנו הרבה תמונות ואנו מחכים לעוד!
בהצלחה!"

אז לפני הכול אני לא רוצה להישמע 'יורקת לבאר ממנה אני שותה'. אני מוקירה את בית הספר ומעריכה את ההנהלה ואת צוות המורים. המייל הזה משקף את הלך הרוח הרווח היום ולא בית ספר ספציפי. המורים הם השליחים שלנו לחינוך הילדים ואין לי ספק שהם מסורים לעבודתם. יותר מכך, הם עושים מעל ומעבר על מנת להתמודד עם בעיות שעולות, כמו לדוגמה, אי הכנת שיעורי בית, ומנסים להמציא פתרונות יצירתיים ורלוונטיים. הם אפילו זמינים בוואטסאפ הפרטי שלהם (גם על זה יש לי מה לומר, אולי בפעם אחרת). אלא שאני סבורה שיש פה עניין יסודי, מהותי שדורש בירור.
מה בעצם משדר מבצע כזה של "נתפסתי מכין שיעורי בית"?

לפני הכול, יש בו שיתוף של ההורים. למה ההורים צריכים להיות מעורבים בשיעורי הבית של הילדים? אנחנו את השיעורים שלנו כבר עשינו. עכשיו התור שלהם. אני לא אומרת את זה ממקום של חוסר רצון לעזור לילדיי עם שיעורי הבית, להפך, אני עוזרת בשמחה אם צריך (לפעמים אפילו הייתי רוצה שייעזרו בי יותר), אלא שאני מאמינה שנכון שזה יהיה באחריותם. חלק מלגדול פירושו להיות אחראי על עצמך. ילד בית ספר שמקבל שיעורי בית מסוגל להיות אחראי לעשות אותם וכמובן לבקש עזרה אם צריך.

חוץ מזה, יש פה חוסר ציפייה מובהק מצד המערכת שהילד יכין שיעורי בית, וחוסר ציפייה הוא בדרך כלל נבואה שמגשימה את עצמה. המבצע משדר שילד שמכין שיעורי בית הוא מצרך כל כך נדיר שההורים מתבקשים לתעד בתמונה ולשלוח לוואטסאפ. התלמיד מבין שאם הוא "נתפס" מכין שיעורי בית, מצלמים אותו כי זה וודאי רגע היסטורי, רגע שצריך לתעד, רגע שצריך לנצור. וגם, אם מדובר במבצע אז הוא גם כנראה לזמן מוגבל עד שיצטרכו להמציא משהו אחר כדי לעורר את התלמידים להכין שיעורי בית... 

ואנחנו מנסים לשדר בדיוק את ההפך! המסר שלנו הוא שהכנת שיעורי בית היא המחויבות של הילד, שאנו מאמינים ביכולתו של הילד ומצפים ממנו שיכין שיעורי בית, באופן שגרתי, יומיומי. לא כי יש מבצע, או כי הוא יקבל משהו בתמורה אלא פשוט כי זה תפקידו. ככה, הכי נקי, הכי ברור. הלימודים הם מטרתו העיקרית של בית הספר והם נועדו להפוך את הילד לאדם מלומד, הגיוני, מתמצא, מסתדר וכו', אז למה שהוא לא ירצה להכין שיעורי בית? מה יותר מאתגר מללמוד משהו חדש ואז לקבל את ההזדמנות ליישם אותו? שיעורי בית צריכים להיות חוויה טובה. וגם אם לפעמים הם לא, לא נורא. גם כאן אנחנו מלאים אמון בילד שהוא מסוגל להתמודד בגבורה.

אגב, אצל הבת שלי זה כנראה לא תפס, המבצע הזה, ולא נדרשתי לצלם אותה מכינה שיעורי בית . אולי היא פשוט צפתה את התגובה שלי מראש..."למה שאני אצלם אותך מכינה שיעורי בית? לכבוד מה? יש איזה אירוע? מה, את מכינה סרט על עצמך מכינה שיעורי בית? קצת משעמם, לא?"
או אולי בעיני הבת שלי זה לא "קול" להיות מתועדת מכינה שיעורי בית, ולא שווה נקודה טובה אצל המורה… עוד חומר למחשבה.

שרון רחל פלג, אמא לארבעה, מורה לעברית באולפן לעולים חדשים, לומדת לתואר שני בחינוך ומחשבת ישראל, מנחת חוגי הורים בגישת שפר shersheffer@gmail.com

לטורים הקודמים