* היי, מה קורה?
- סבבה לגמרי. ומה איתך?....רגע, דיייי. אל תגיד לי שגם אתה מאלה. אני בשוֹק שגם אתה מתעסק עם הגלגל המגוחך הזה.
* ספינר, אחי, קוראים לזה ספינר. מה קרה לך, זה מגניב לגמרי. אומרים שזה אפילו עוזר להפרעות קשב וריכוז.
- וואלה, לא ידעתי שיש לך כאלו...
* אין לי, אבל הדבר הזה רץ היום חבל על הזמן. בוא, רוצה לנסות לסובב? זה ממש ממכר. אחרי שמתחילים קשה להפסיק...
_______________________________________________________
מי היה מאמין שבדור הסמארטפונים והאפליקציות, משחק פשוט להפליא ולא טכנולוגי בעליל יצליח לסחוף אחריו עשרות מיליונים, לכבוש את ליבם של ילדים בכל העולם ולהפוך לצעצוע הנמכר בעולם לשנת 2017.
מה סוד הקסם שלו?
מה כל-כך הרבה ילדים (ומבוגרים) מוצאים בו?
ממש לא ברור
ואולי כאן טמון הלקח הראשון.
כדי ליצור אופנה שתסחוף המונים לא חייבים משהו גאוני, יפהפה או מועיל. 'לחץ חברתי' ו'אופנה' היו מאז ומעולם מהכוחות החזקים ביותר שפועלים על בני אדם. שגעון הספינר רק הוכיח (שוב) עד כמה בני אדם הם יצורים נגררים. עד כמה בקלות אפשר לסובב אותם על האצבע...
ובכל זאת, כאנשים מאמינים למדנו פעם שאין דבר בעולם שלא ניתן ללמוד ממנו לקח לעבודת ה'. מסתבר שאפילו ממשחק פשטני כמו ספינר ניתן ללמוד דבר או שניים לחיים שלנו.
מה למשל?
ראשית, תנופה ראשונית היא אומנם דבר חשוב אבל לטווח רחוק היא לא מחזיקה מעמד.
הכלל הזה נכון בספינר כמו בכל תחום אחר בחיים: בלימודים, בקשר זוגי, בעבודה, ברוחניות. כשמשהו חדש מתחיל אנחנו נוטים להתלהב ממנו וללכת עליו בכל הכוח. הריח של הניילונים, הרעננות של ההתחלה, הברק בעיניים - מייצרים אצלנו אנרגיה מיוחדת ורבת עוצמה.
המבחן הגדול הוא מה יהיה כשהאורות הגדולים יכבו וימי השיגרה האפורים יתחילו לתת את הטון. מה יקרה אז?
מסתבר שללא תדלוק קבוע, ללא הקדשת זמן לחיבור עמוק יותר, שכלי ולא רק רגשי, מהותי ולא רק חיצוני - גם הספינר הכי מהיר יאבד את כוח האנרציה שלו ופשוט...יעצור.
הנקודה השניה קשורה לשוני של הספינר מהגלגל הרגיל שאנחנו מכירים. כשגלגל מסתובב, התנועה הזו לוקחת אותו לאנשהו. מזיזה אותו ממקום למקום. הספינר, לעומת זאת, מסתובב ומסתובב, ובכל זאת לא זז מילימטר מהמקום בו היה מונח מלכתחילה.
זה חומר למחשבה על כל מיני דברים שאנחנו עושים בחיים, משקיעים בהם זמן, כוח וכסף - אבל בתכל'ס לא באמת מקדמים אותנו למקום גבוה יותר.
כמה זמן מחיינו נשרף על גלישה סתמית ברשת ללא שום מטרה מוגדרת. 'לנשנש אינטרנט', סתם בשביל להעביר את הזמן.
כמה אלפי הודעות ווצאפ (שבואו נודה - החיים שלנו היו ממשיכים מצוין גם בלעדיהן...) זורמות בקבוצות הרבות בהן אנחנו חברים.
כמה אנחנו משקיעים בהשתתפות באירועים/מפגשים/קורסים שאנחנו יודעים שלא תורמים לנו משהו משמעותי אבל פשוט לא נעים לנו לעזוב.
כמה פעמים אנחנו פשוט כמו...ספינר. מסתובבים מסתובבים אבל נשארים תקועים באותו מקום. לא חבל?
ומצד שלישי – אולי דווקא טוב להיות כמו ספינר! עם עמוד שידרה מרכזי שנותן עוגן, ומונע ממך לנוע ימינה ושמאלה מפני כל רוח מצויה. כי אנחנו הרי יודעים כמה בקלות אדם עלול להיסחף אחרי אופנות וללכת שבי אחרי נורמות ותפיסות ששוטפות את העולם, גם אם הן מוטעות ועקומות.
כמה חסרים לנו היום אנשים שיש להם מרכז כובד ערכי ורוחני ואישיות יצוקה שגם כשהכול סביבם מתערבל ומסתחרר – הם לא יזוזו מילימטר מן האמת שלהם.
אז בפעם הבאה שתיתקלו בספינר – תרשו לעצמכם לתת בו מבט שני ולחשוב ברצינות: איפה הוא ואיפה אני?