כששואלים אותי מתי החלטתם לאמץ, אני עונה בכנות שאף פעם! החלטנו להיות משפחה ושם הכל מתחיל. כמעט בלתי אפשרי להחליט על משהו שאתה לא יודע מהו. באימוץ יש כל כך הרבה חוסר וודאות וסימני שאלה שזה פשוט לא ניתן להכלה בתחילת הדרך.
כשהתאוששנו מעט ממה שעברנו במסלול הטיפולים והחלטנו שלא עוד, החלטנו במקביל להמשיך בהשתדלות להפוך למשפחה. קיווינו שיש יותר מדרך אחת להגיע לחלום. כששואלים אותי אם כדאי להירשם לאימוץ, אני נזכרת איך לא ידענו כלום על העולם הזה ואיך גולשת בניק, שושנת האביב, פתחה לי את הצוהר. במענה לשאלה כללית על האימוץ בפורום פוריות, היא ענתה לי שהיא עצמה אמא מאמצת מאושרת לארבעה ילדים. היא המליצה לי שנשאל כל אחד את עצמו ויחד כזוג ''האם אני יכול לאהוב בכל לבי ילד שלא ילדתי?'' זהו, זה כל מה שצריך לדעת לפני שיוצאים למסע הזה.
אבל גם זה מורכב כי בכלל לא ידעתי מה זה אהבת ילד, ידעתי רק שיש בלבי אהבה וחום שמחכה לצאת , יש לי ידיים שמחכות לחבק וללטף. יש לי אמונה שאנחנו כזוג יכולים לתת משהו לעולם ובמקביל זכאים להורות כמו כל זוג אחר. זו הייתה יריית הפתיחה מבחינתנו, והיתר זה סיעתא דשמיא.
לקח זמן למלא טפסים כי צריך לצרף תלושי הכנסה וממליצים ותמונה ועוד פרטים מעצבנים. בסופו של דבר הלכתי עם המעטפה הגדולה לדואר בערב יום כיפור בערך לפני 6 שנים. לאחר כחודשיים קיבלנו הזמנה להיפגש עם עובדת סוציאלית שהיא גם פקידת סעד לחוק אימוץ בשירות למען הילד. בזמן שהמתנו לפגישה ניסינו להבין קצת יותר מה מצפה לנו ולא מצאנו הרבה מידע, לא היה פורום אימוץ שנותן מקום של שיתף ומידע לזוגות דתיים שמאמצים בישראל.
עדיין אין פורום כזה, ולכן שושנת האביב הייתה ועודנה האחת והיחידה שפתחה בפנינו את ביתה וניסיונה ובכך הזמינה אותנו אל המסע הקסום הזה. כששמעה מעט ממה שעברנו עד כה אמרה בתגובה את המילים היחידות שהיה בהם כח לנחם ''אל תדאגי תהילה, אתם מתחילים דרך שבסופה מחכה לכם הורות לבטח''.