כיצד הורים לילדים קטנים צריכים להתייחס לחטיפת הנערים? טור שני בסדרה

חטיפת הנערים יוצרת עיסוק אינטנסיבי באירוע טראומטי תוך כדי חשיפת הורים וילדים לכותרות רועשות ומאיימות. איך מתמודדים עם הטראומה וכיצד מסבירים את הדברים לילדים קטנים?

חדשות כיפה פרופ´ יעקב כץ 17/06/14 16:12 יט בסיון התשעד

כיצד הורים לילדים קטנים צריכים להתייחס לחטיפת הנערים? טור שני בסדרה
Shutterstock, צילום: Shutterstock

חטיפת הנערים על ידי מחבלים כשהיו ברככם הביתה יוצרת עיסוק אינטנסיבי באירוע טראומטי תוך כדי חשיפת הורים וילדים לכותרות רועשות ומאיימות בכלי התקשורת שמערערות את השגרה הברוכה ומעלה תחושות חרדה וחוסר ביטחון. לילדים רכים בגיל בית הספר היסודי ואפילו נערים ונערות בגיל ההתבגרות הנחשפים לעיסוק באירוע מצער בגודל כזה אין את הכלים ואת שיקול הדעת הנדרשים לעבד את המידע הקשה אליו חשופים מבלי לחוש תחושות של איום ושל חוסר ביטחון. גם הורים והמורים החשופים לעיסוק המתמשך באירוע טראומטי כמו חטיפת הנערים מתקשים לשמור על חזות רגועה ומרגיעה.

המשימה העיקרית של ההורים והמורים היא לשמור על השגרה הברוכה תוך כדי התייחסות עניינית לאירוע הקשה. חובה להסביר לילדים כי החיים מורכבים מקשיים יומיומיים בכל הקשור לבעיות שיכולות להתעורר גם בשגרה. על הילדים להימנע ממגע עם אנשים זרים, עליהם לשמור על כל כללי הבטיחות כשהולכים על המדרכה או כשחוצים את הכביש, עליהם לשמור על חוקי התעבורה, להיות ערים לכל דבר יוצא דופן שקורה בסביבתם ועל ידי כך יפחיתו עד למינימום את האפשרות שייפגעו בצורה כלשהי. בנושא החטיפה יש להבהיר לילדים שהממשלה, הצבא, כוחות ביטחון והמשטרה עושים את המרב כדי להחזיר את הבנים למשפחותיהם, קהילות ישראל בכל מקום ומקום מתפללים לשלום הנערים ובע"ה האירוע יסתיים בכי טוב.

אפשר להעסיק את הילדים בפעילות למען הנערים החטופים כמו השתתפות בעצרות תפילה מקומיות וכו'. אך מעל הכל יש להבהיר לילדים כי אירוע דרמטי כמו חטיפה אינו מתרחש בתדירות יומיומית ואין לחוש חוסר ביטחון בגלל אירוע אחד, כואב ככל שיהיה. כפי שאדם שמעורב בתאונת דרכים אינו מפסיק לנסוע במכונית אין להסתגר ולהימנע מפעילות שגרתית בגלל החטיפה. יש לתמוך בילדים ולהבהיר כי אמנם אנו חיים במדינה בה קיים סכסוך אך החיים השגרתיים ממשיכים וכל האזרחים, כולל ילדים ונערים ממשיכים לעסוק בשגרה למרות האירועים החד-פעמיים הקשים שמתרחשים לעיתים.

ככל שההורים והמורים יגלו חזות בטוחה, חזות שמקרינה אמונה בעשייה היומיומית, דבקות בשגרה הם מהווים דוגמא אישית חיובית לילדים שמהר יבינו שלמרות הכאב והצער שמרגישים בגלל אירוע החטיפה, יש להמשיך ולדבוק בשגרת החיים והעיסוקים היומיומיים החיוביים. יש לשוחח עם הילדים על הסכנות הקיימות מידי פעם במדינה אך להדגיש כי אירועים קשים ודרמטיים הינם נדירים ולא חלק מהשגרה בשום פנים ואופן. הדוגמה האישית של מבוגרים אחראים המחבקים את הילדים מצד אחד אך מעודדים להם לשמור על שגרה ברוכה היא התשובה בעת אירוע קשה ומצער.

הכותב הוא נשיא מכללה ירושלים - מכללה אקדמית להכשרת מורות ומורים, לשעבר יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך וראש בית הספר לחינוך באוניברסיטת בר-אילן.