כשבתי הבכורה נולדה, הרגשתי שמשהו בה שונה, וחשבתי אז שכל ההורים מרגישים כך. כבר מההתחלה הסקתי שהיא תינוקת מיוחדת ובעלת יכולות שכליות גבוהות מאוד ואפילו יוצאות דופן. איך הסקתי זאת?
כבר בגיל כמה חודשים כשעברתי ליד המיטה שלה בשקט בשקט, היא הייתה פוקחת עיניים ומביטה בי במבט רציני, כאילו ידעה שאני מביטה בה. כשהיא גדלה והלכה למעון, בעלי ואני אהבנו להסתתר ולהביט בה (בכל זאת ילדה ראשונה) ולא משנה כמה רחוק היינו וכמה טוב הסתתרנו, היא הייתה נעמדת ומישירה אלינו מבט ומחייכת. כשהיינו מגיעים לקחת אותה, עוד לפני שנכנסנו בדלת המעון, נדהמו המטפלות שהיא לקחה את הדברים שלה ואמרה שההורים שלה הגיעו וכשנכנסנו – התנהגה כאילו ידעה שאנחנו מגיעים. בהמשך, בכל פעם בחנתי את יכולותיה ונדהמתי לגלות כמה גבוהות הן. לדוגמה: כשנכנסנו לרופא מחליף לביקור של פחות מעשר דקות, היא יכלה לתאר בפרטי פרטים מה היה בחדר בכל כיוון ואיך נראה הרופא ומה הוא עשה ואמר בכל שלב. בהמשך, גם המטפלות, ההורים והמורים גילו את יכולותיה השכליות המדהימות ונעזרו בה כשהיו צריכים להבין סיטואציות בכיתה: היא ידעה לפרט מה קרה ומתי, נעזרו בה לאמת גרסאות של ילדים, לזכור דברים שנאמרו ועוד...
היום כשאני חושבת על זה, יכולתי להסיק גם שהיא רגילה, הרי לא היה לי למה להשוות. יכולתי גם לחשוב שהיא פשוט רגישה לקור, מגע, שמיעה וכד' ואולי אפילו לקחת את זה לכיוון שלילי. אך זה לא מה שקרה. הסקתי, ממש בהתחלה- שהיא מחוננת.
אחריה נולדו עוד שישה ילדים. אחת התיאוריות ששמעתי גורסת שאם הראשון הוא מחונן רוב הסיכויים שהבאים אחריו גם הם מחוננים. מאז ששמעתי תיאוריה זו למדתי עוד כמה, גם מחקריות –מדעיות וגם כזו שלמדתי על בשרי עם שבעת ילדיי.
את מבחן המחוננים שעורכים בכיתה ב' או ג' עברו בהצלחה רבה רק שניים מילדיי: בתי הבכורה והבן השלישי. בתי- בחרה לפתח יכולת זו וממשיכה בכך, ואילו הבן- כבר מההתחלה אמר לנו שהוא מעוניין להתנהג כילד רגיל ולא רוצה שיידעו או יתייחסו אליו כמחונן. ואכן עד היום הוא מנסה (ללא הצלחה מרובה) לברוח מכך. כיום, למרות שרק שניים אובחנו כמחוננים, אני יודעת ומרגישה שכל שבעת ילדיי כאלו: הם מבריקים, נבונים, בעלי יוזמה וסקרנות והרעיונות והיכולות שלהם מרקיעים שחקים ומפתיעים אותי בכל פעם מחדש.
אחד מהבנים שלי שלא הצליח במבחן המחוננים. הוא לא אהב לקרוא ולא קרא את השאלות. לכן, רצינו לתת לו הזדמנות לפתח את יכולותיו וביקשנו שיעשה שוב את המבחן, ואכן, הוא ניגש שנית. ושוב לא עבר. בזמנו הסקתי מכך שהוא ילד בעל יכולות ממוצעות, וכשקיבל ציונים לא גבוהים, ראיתי זאת כהוכחה לכך.
יום אחד, ראיתי את המצגת ביוטיוב על גאוני העולם והממציאים והמפורסמים שנחשבו בעיני הסביבה לילדים בעלי יכולות נמוכות, שלא האמינו בהם ולא התייחסו אליהם כמחוננים, אך כשגדלו הוכיחו בכוח רצונם ובהתמדתם את שלא ראו אחרים.
ואז, גם בלימודי הנחיית ההורים של שפר, למדנו על סוגי דינמיקות בין הורים לילדיהם וראינו כי ילד מוכן ל"וותר" על מימוש יכולות, על רווח של הצלחה בלימודים, בחברה ובכל מדד אחר - אם על ידי כך יתממש הקשר המוטעה שהוא מנסה להשיג מהוריו. זה תהליך שמתרחש בתת מודע של הילד והוא לא יוכל לענות לנו מדוע הוא גורם לעצמו נזקים שכאלו. למדתי דוגמאות רבות לכך שכשדינמיקה מול הורה נפתרת, הילד יחזור לרצון האמיתי שלו, ומילד "טיפש" יתגלה בו הילד "החכם". מילד "עצלן", יתגלה בו הילד ה"חרוץ" וכן הלאה. וניסיתי לבחון זאת על ילדיי.
גיליתי דבר נפלא ומפתיע:
ילד יגיב לאמונה הפנימית שלהורה יש כלפיו. זאת אומרת: אם כבר משנולד הילד הוכנסה לאמו המחשבה שהוא ילד "עצלן, ברוב המקרים הילד יממש את הציפיה וגם להיפך. וכאשר האם והאב יגיבו לילד מתוך ציפיה פנימית ואמון מלא שהוא אכן נבון/ מחונן/ חרוץ וכד' (אם אין שם דינמיקה בעייתית אחרת), הילד יממש את הציפיות שלהם ויגיב כך.
כולנו כבר יודעים שבני אדם לא ממשים את הפוטנציאל העצום הגלום בהם (שכלית, חברתית, רגשית ועוד) ושהמוח האנושי הוא מדהים ובעל יכולות נסתרות רבות. אם כך, כולנו בהכרח מגדלים ילד שבפוטנציאל שלו הוא מעל ומעבר לכל מה שאנו יודעים עליו.
זה מדהים! כולנו בעצם מגדלים ילדים מבריקים, מקסימים, מיוחדים, בעלי יכולות גבוהות מאוד שאולי כרגע אינן יוצאות לפועל. אז מדוע אנחנו "קונים" את מה שאנו רואים?
אם נפליג לטיול לימים בהם יש קרחונים, ברור יהיה לכל נוסעי הספינה שמה שרואים מעל פני המים הוא רק קצה הקרחון. רב חובל נבון ובעל ניסיון יידע שאם הוא רוצה לתת לנוסעיו חוויה מדהימה, בטוחה ותצפיות וצילומים מפעימים, הוא צריך לדעת ולהתייחס בעיקר למה שלא רואים: לשכבת הקרחון שמתחת לפני המים.
כיום, כשאני בעלת וותק של 15 שנים כמורה, אני מרגישה שבכל ילד מסתתר מחונן. מה זה מחונן? ילד שקיבל "מתנה": שכל, יכולת הבנה גבוהה, יצירתיות ויכולות קוגנטיביות שונות. בכל תלמידיי יש תחום בו לפתע עיניהם מתנוצצות והם מראים לי פתאום שבתחום הזה הם "מחוננים". גם ילדים שלא מצליחים בלימודים, יש רגע שהם פתאום מבינים ומתנהלים כמבריקים. יש תחומים שהם מפתיעים אותי בחכמת הרחוב, בהתמצאות ובמיומנויות מדהימות: בעלי יכולות רגשיות, חברתיות, אמנותיות ועוד.
ההורים הם "רב החובל" של הספינה: אנו לא צריכים "לקנות" את מה שאנחנו רואים בלבד. בואו נאמין שהילד הזה שמולנו הוא הרבה מעבר למה שהוא בחר כרגע להראות. בכל תחום. הוא מחונן בתחפושת. בואו נגיב אליו כך. נכון, אפשר לסייע לו, לתת לו לחוות את מה שהוא בוחר להיות, אבל לזכור ולהרגיש שבכל רגע נתון עומדת מולנו נשמה ענקית בעלת יכולות שאנו לא יכולים לתחום.
גם אותו ילד שלי שלא עבר את מבחני המחוננים ומשתדל להראות לנו שהוא "לא מצליח" במבחנים, כשפנינו איתו לאבחון כדי לעזור לו, יצא שהוא בדיוק על הגבול בין ממוצע למחונן. המאבחנת אמרה לו: "מה שהראית לנו במבחן זה בעצם שאצלך הכוח. אתה יכול לבחור אם להיות בעל יכולות רגילות או גבוהות." וזה רק מה שהוא הראה. גם הוא לא מודע לקרחון המדהים שנמצא מתחת לפני השטח ועוד יבוא יום ואולי נראה גם חלק ממנו.
כל הילדים שלנו הם מחוננים.
בואו נגיב אליהם כך.
מיכל כרמי היא אשת חינוך, אמא לשבעה, מורה בתיכון, מנחת הורים בגישת "שפר", מעבירה שיעורים על החיים דרך פרשת שבוע, מרצה למבוגרים ונוער בנושאים של: העצמה, הגעה למטרות, עין טובה ועוד. מנהלת את דף הפייסבוק "שפר באהבה- מיכל כרמי"