בשנים האחרונות מצאתי את עצמי כבר באוגוסט מחכה שיגיע חנוכה. האור שבקצה המנהרה… כל כך קשה היה לי כעצמאית לג'נגל בין סגירת שנה, ילדיי שבחופשה ופתיחת שנה חדשה. אל מול כל המשימות והאתגרים התפללתי שכבר יגיע חנוכה.
כל שנה כאשר הגיע חנוכה כולנו כבר הרבה אחרי חופשת אוגוסט, אחרי ענייני ההרשמה למשפחתון וקשיי ההסתגלות של כולם למסגרות. כבר התרגלנו לשעון החורף פחות או יותר והבית יחסית מאוזן. חלק מההחלטה שלי לצאת ולחפש מסלול חדש עבורי הגיע בדיוק מהסיבה הזאת. הרגיש לי לא סביר לחכות לזמן שיעבור וההתנגשות הזאת בין שני העומסים יחד, במקביל לעומס החום, לא עמדתי יותר בלחץ.
חיכיתי לחורף, שיתקרר קצת בחוץ ושארגיש את החום שבפנים. ככה לאור נרות החג, בתאום מושלם.
השנה לעומת זאת,אני לא מחכה לזמן שיעבור. חנוכה הגיע במפתיע. הוא עוד רגע ממש כאן. וזה כל כך משמח וממלא את הלב. אני נהנית מהרגע, ומברכת על זה שאני יכולה לראות את היופי שבחג.
וכמה יופי יש בחג החנוכה! כי לעומת החגים האחרים, שהם כמובן נפלאים כל אחד בדרכו, בחנוכה אפשר לחגוג ערב אחד עם הצד שלו, וערב אחר עם הצד שלה, ואם יש עוד צדדים אז גם להם יש מקום. אפשר להזמין לנר שלישי ולהיות מוזמנים לנר חמישי ונר שישי להדליק לבד עם הילדים. הרבה הזדמנויות למפגשים חגיגיים לאור נרות, שירת "מעוז צור", סופגניות, לביבות וסביבונים.
אני בטוחה שמספר הגברים שמקבלים הודעות "רק מזכירה לך להגיע מוקדם היום" עולה ושוברת שיאים.
ועדיין זה כל כך מיוחד, איך בתוך השגרה העמוסה, כמעט באופן ניסי, השמן מספיק לנו בסוף יום העבודה לעוד כמה שעות של חגיגה כזאת או אחרת.
ואולי זאת בדיוק הזדמנות נהדרת אחרי רצף של שגרה מאז חגי תשרי, לשבור קצת, להכניס אור נרות הביתה. פחות להזדרז ברוטינה הרגילה של הערב. במקום לישון אחרי המקלחות נתלבש יפה ופשוט נחגוג, את היותנו, את משפחתנו, המצומצמת או המורחבת. נוקיר ונודה על כל הטוב. נשתדל למתוח את הזמן ולשמוח בו, כמה שהנרות יאירו לנו.
השנה אני אצליח להנות, לארח, להתארח ובאמת לשמוח מהחג ולא רק מעצם העובדה שזאת נקודת זמן שכזאת.
מאחלת מכל לבי, חג אורים ושמח !
שירי רימון, בעלת משפחתון לשעבר, נשואה לנדב, אמא ל- 4. הקטן בן שנה וחצי, גדל לצידה תוך שהיא כותבת ומחשבת מחדש את מסלולה