אמנם הטור עוסק בהורות אבל הנושא הזה בוודאי מעסיק את רובנו גם בלי קשר לילדים. בגדול יש היום מודעות גבוהה לתזונה נכונה ולאוכל בריא ומנגד יש מבחר עצום של מזון מהיר, ממתקים, חטיפים וכו', כמו שלא היה מעולם.
חשוב להבין שכל העניין הזה הוא לגמרי תרבותי. הילדים שלנו לא חייבים לצרוך ממתקים ובוודאי לא בכמויות שהם צורכים. בשבטים באפריקה למשל האוכל פשוט והממתקים מהטבע.
נושא האוכל הוא רק עוד נושא שבו הילדים יכולים שלא לשתף איתנו פעולה.
הבנים שלי נמצאים בשני גנים הפוכים. גן אחד, בסגנון של פעם - כמעט כל יום הילדים מקבלים ממתק והוא גם משמש תגמול על מעשים טובים. גן שני, עם גננת צעירה שרק נכנסה לתפקידה וכבר הכריזה שזהו גן בריא – אסור להכניס מזון לא בריאותי לגן ואפילו אם הוא רק מרוח בין שתי פרוסות לחם. בכל גן יש הורים מרוצים ולא מרוצים. זה בסדר לדרוש שהילד לא יאכל את הממתק שהוא מקבל בגן. זאת זכותו של כל הורה ואף ילד הוא לא מסכן. כל ילד מרגיש את הכוונה של ההורה מאחורי הדברים ומה יותר יפה מהורה שמרצון טוב ומדאגה לילד שלו, מקפיד גם על מה שנכנס לו לפה?
אני בסה"כ בסדר עם שני הגנים כי אני מאמינה שהרגלים קונים בבית. זה נכון גם לגבי סבא וסבתא. באחד הטורים הקודמים דיברנו על חשיבות כיבוד הורים. גם בעניין הממתקים זה תופס. אם הנחת של ההורים שלנו מתבטאת בממתק שהם נותנים לנכד שבא לבקר, לא ניקח מהם את זה. לא יקרה שום דבר מממתק אצל סבא וסבתא. מה שחשוב הוא מה שקורה בבית, מה שאנחנו מרשים או לא מרשים והשקפת עולמנו בנושא.
אז איפה אנחנו בכל זה? ואיפה אנחנו ביחס לילדים?
כמו בנושאים אחרים גם כאן רצוי שנגבש לעצמנו עמדה. נעצור רגע לחשוב מה היחס שלנו לגבי הנושא הזה. באיזה אופן היינו רוצים לראות את הבית שלנו מתנהל בעניין הזה? מה מתאים לנו? חטיף אחד כל ארוחה? חטיף אחד ביום? אחד בשבוע? קינוח בסוף הארוחה נחשב או לא וכד'. אין תשובה נכונה או לא נכונה. כל הורה ומה שנכון לו, ומה שנכון לו הוא מה שקובע. יהיה מה שיהיה בחוץ, בתוך הבית שלנו אנחנו מחליטים!!
לי עוזר לא להכניס הביתה מה שאני לא רוצה שיגיע למערכת העיכול. לכן בפורים קצת קשה, כשלא אני קובעת מה מגיע במשלוחי המנות...בכל זאת אפשר להחליט מה לא בא בחשבון ולהעביר הלאה או לזרוק.
לפעמים אנחנו מעדיפים להימנע מלעשות קניות עם הילדים כי הם מבקשים שנקנה את מה שאנחנו לא רוצים. גם במקרה הזה, אם לנו ברור מראש מה כן ומה לא, המסר עובר אליהם. ילדים לא משקיעים מאמץ כשהם יודעים מראש שאין טעם, שהמטרה לא תושג. גם אנחנו אגב מתנהלים באותו אופן. לפעמים קורה שהשקענו ולא השגנו את המטרה אבל הילדים לא מתבלבלים. הם מכירים אותנו אולי טוב יותר ממה שאנחנו מכירים את עצמנו.
ברגע שברורים לנו הכללים בבית אנחנו בדרך הנכונה. כשאנחנו בעצמינו לא בטוחים אנחנו מספקים לילדים קרקע פורייה לשכנועים, למשא ומתן וגרוע מזה, לחוסר שיתוף פעולה והתנגדות.
שרון רחל פלג- אימא לארבעה, מורה לעברית באולפן לעולים חדשים, תלמידה לתואר שני במחשבת ישראל ובחינוך, ומנחת חוגי הורים בגישת שפר.