אני מכירה נערה אחת מהממת. יפה וחכמה, טובת לב ואכפתית. לפני כמה שבועות שוחחתי איתה שיחת נפש והיא אמרה לי משהו שהכאיב לי. היא אמרה שהיא לא חושבת שהיא טובה או מוכשרת כי תמיד צריך להיות יותר.
אני מכירה את ההורים שלה והם בדיוק כמונו: מקסימים וחינוכיים וברור לי שעשו את המקסימום שלהם גם לחנך וגם להחמיא וכל מה שצריך "על פי הספר"
ובכל זאת- אני תוהה מה קורה לבני הנוער שאני פוגשת? למה רובם מהססים לפני שהם משתמשים בכשרונות שלהם? למה הם ממעיטים בערך עצמם אפילו בשקט כשהם לבד? למה כשמחמיאים להם (ונודה על האמת- גם אנו מגיבים כך) הם מנידים את הראש בביישנות ואומרים מכל הלב- "תודה אבל...זה לא באמת"," אני לא כזו", "זה במקרה" ועוד משפטים ממעטים.
כבני אדם וכיהודים אנו עובדים ללא הפסקה על מידותינו. ופה הדגש- על המידות שלנו!!! גם בחינוך- הדוגמה הנדרשת היא אישית- עבודה של עצמי כהורה על מידותיי. נכון, עלינו לשקף לילדינו, ללמד, לדבר ועוד אבל לא לשכוח את ההווה- עלינו לראות את הילד שלנו כמו שהוא! עכשיו! ברגע זה! ולהכיר בטוב שלו בהיותו אדם מושלם כבר עכשיו.
יש כאלו שמוצאים דברים טובים בילדיהם ומחמיאים על כך במטרה לעודד ולחזק ולהגדיל את המידות האלו כדי....די!!! צריך ואפשר לראות בהם את הטוב כמו שהוא! ללא מטרה חינוכית נלווית. סתם כדי להודות על מה שניתן כבר עכשיו!! להבין שכמו שהם עכשיו כך בדיוק הם צריכים להיות- הם תופסים את המקום שלהם בעולם בדיוק כך!!!
אני מדברת עם הורים רבים , מקסימים והרבה פעמים הם שואלים איך: איך לעזור לילדי להיות יותר...יותר רזה..יותר ספורטיבי...יותר מקובל, יותר עוזר, יותר משקיע.
הילד שלכם הוא כבר!!! כמו שהוא עכשיו הוא כבר טוב וכבר תורם לעולם. נכון, הוא עוד יגדל וישתנה ויבחר לשפר כי אנחנו אנשים שהולכים קדימה ולומדים ומתקדמים.
אודה על האמת, לא ראיתי את נטע ברזילי בהופעתה. אין לי טלוויזיה והייתי בטקס מרגש אחר של מצטיינים שהתקבלו לתוכנית "ווקסנר" היוקרתית לפיתוח מנהיגות יהודית- תוכנית מלאת תוכן , תרומה ואידיאלים ואור בעיניים. ועדיין- לשני הדברים יש מקום- זה מה שיפה בעולמינו- לכל אחד המקום שלו: למוכשרים בשירה ולמוכשרים במחשבים, למקובלים בחברה ולאלו שאוהבים לעבוד לבד ועוד...לכולנו יש ייחודיות וכולנו נבחרנו בקפידה , בפינצטה. כך גם ילדינו. כשילדיי נתנו לי לראות את הקליפ של נטע ברזילי הרגשתי בלב הרגשה עמומה של אהבה וגאווה ושמחה. הרגשתי כאילו כל חברות ילדותי שהיו תמיד הילדות ה"מיוחדות" ה"לא רגילות" פתאום קיבלו מקום.
נטע מסמלת בעיניי את ההכרה בכשרון שלך. האהבה למה שאתה. ההבנה שיש לי מקום וחשיבות וייעוד גם אם אני שונה, גם אם אני לא בהכרח במסגרת המקובלת. וזה בסדר! די לנסות להכניס את כולם לאותה התבנית- לא אנחנו יוצרים את התבניות- הילדים כבר נוצרו וכל אחד מהם גדול ומיוחד ומוכשר- בואו נלמד את עצמינו לראות את הטוב בהווה- במה שיש! להכיר ולהוקיר תודה על מה שניתן לנו כבר עכשיו. ולא בגאווה- מתוך אמת פנימית וכנות להגיד:" אני מוכשר ב...ואני רוצה להשתמש בזה לתרום ל..."
תודה נטע שהזכרת לי את זה.
לכל הטורים של מיכל כרמי, היכנסו!
מיכל כרמי - אשת חינוך, מרצה בנושא:" איך להגיע למטרות שלך?", מנחת חוגי הורים בגישת "שפר", כתבת חינוך בעלון 471, מנהלת דף הפייסבוק "שפר באהבה- מיכל כרמי", מורה בישיבת "אמית אלירז" והחשוב מכל- אמא לשבעה.