אישה מבוגרת בעלת גזרה עבה ושיער אפור, המוכנה תמיד להיות בייביסיטר חינמית? לא בימינו. הרבה סבתות כיום, במיוחד במגזר הדתי והחרדי, נראות כמו האחיות של בנותיהן, והן אנרגטיות, עסוקות בקריירה או בהתנדבויות שונות, וכן, יודעות גם לבשל, אבל מצליחות להפוך את הידע הזה לביזנס.
הוכחה? המיזם "נשים מבשלות". קבוצת סבתות ממטבחים של עדות שונות, מבשלות בימים אלה במרץ ארוחות חג שלמות - מנות ראשונות, מרקים, סלטים, מנות ביניים, עיקריות ואף קינוחים. וזאת בכל סגנון המקובל בישראל, מגפילטע פיש פולני עד קוסקוס ודג מרוקאי, ממרק כבש עם דושפרה בוכרי ועד פילו צמחוני ממולא בפטריות ובצל. המגוון הצמחוני והטבעוני שלהן, הוא ההוכחה האולטימטיבית נדמה לי, לעובדה שאלה סבתות מעודכנות ועכשוויות עד לסלק הממולא בקינואה האחרון. אני אוהבת גם את הגישה שלהן לילדים הזוכים אצלן לתפריט משלהם עם שוקי עוף למשל, או קציצות עוף ברוטב עגבניות עם אורז לבן, וכמובן שניצל העוף הנצחי.
ארוחה לשישה סועדים עולה במותג "נשים מבשלות" 480-680 שקלים, ואפשר גם להזמין עוגות וריבות. הכשרות היא של הרבנות נתניה והזמנות ניתן לבצע גם אונליין באתר המיזם, עד 17 בספטמבר.
המיזם נשים מבשלות צילום: אייל קרן
מיזם סבתאי מרשים לא פחות הוא הספר "מבשלים עם הנכדים – אוכל יווני", של אביטל שטיין וקתרינה זרוו, היוצא בימים אלה לחנויות הספרים. ושוב, גם כאן מתנפצות דעות קדומות: המחברות ממש לא מתאימות לסטיגמות שאולי יש לנו לגבי בשלניות. אביטל שטיין היא דוקטור למתמטיקה (השר נפתלי בנט המקדם חמש יחידות מתמטיקה בבגרויות ודאי ישמח לשמוע), ומחזיקה במשרות בכירות בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל זה עשרים שנה. המתכונים שבספר משחזרים את טעם המאכלים שאכלה בבית הסבא והסבתא שלה, אי אז בילדותה החיפאית. אביטל מסבירה שתוך כדי הכנת בצק לעוגיות או קיצוץ ירקות לסלט אפשר לשוחח עם הנכדים על תולדות המשפחה והמסורות שלה, לספר איך עברו המתכונים מדור לדור, ולחזק את הקשר הבין דורי. שותפתה לכתיבה, קתרינה זֶרווּ, היא שפית ובעלים של מסעדה ותיקה ומצליחה ביוון, אבל גם היא לא בוגרת בית ספר לבישול אלא דווקא מדעי המדינה ומנהל, שלימים החליטה לעשות הסבה ולבשל באופן מקצועי. השתיים אומרות שבעזרת הספר הזה, שיצא בהוצאת כנרת וכל מתכוניו כשרים, הן מקוות לסייע למבוגרים לנתק את הדור הצעיר מההתמכרות לג'אנק פוד, וללמוד לאהוב את הטעם של תזונה בריאה. יש כאן פרקים המלמדים איך לערוך קניות, מהם הכלים הבסיסיים שחשוב שיהיו במטבח בו מבשלים עם נכדים, ובעיקר כמה קל ומהיר להכין ארוחה בריאה וגם מענגת. מתוך מחשבה על הילדים, יש פסקאות שלמות על כיצד לשטוף ירקות היטב, איך להשתמש בסכין בלי להיפגע, איך לשמן תבנית, ואיך אפשר לשלב את הטף במטבח מגיל שלוש...
מבשלים עם הנכדים - אוכל יווני צילום: רן בירן
חיפשתי בין 100 המתכונים בספר המחולקים למנות ארוחת הבוקר, חטיפים ומאפים, סלטים, ירקות ותוספות, מנות צמחוניות, דגים, בשר ומתוקים, משהו שמתחבר לימים של ערב ראש השנה, ומצאתי עוגת תפוחים הפוכה השונה מרוב עוגות התפוחים המוכרות לנו:
עוגת תפוחים הפוכה:
החומרים : כוס שמן זית, 2 וחצי כוסות סוכר, 4 ביצים, כפית אבקת קינמון, 750 גרם קמח רגיל, כפית אבקת אפייה, זה לבצק. ולציפוי – 4 תפוחים גדולים, 2 כוסות מים, חצי כפית אבקת קינמון ו- 4 כפות סוכר. ולבסוף, לשלב האחרון: עוד 4 תפוחים ו-100 גרם אגוזי מלך.
ההכנה: קוצצים 4 תפוחים קלופים להכנת הציפוי. וחותכים לפרוסות את 4 התפוחים הקלופים הנוספים לשלב האחרון.
מקציפים במיקסר את השמן והסוכר, מוסיפים תוך המשך ערבול את הביצים זו אחר זו, ולבסוף את הקינמון, הקמח ואבקת האפייה, עד שהבלילה חלקה. במקביל מרתיחים את התפוחים הקצוצים עם המים, הסוכר ואבקת הקינמון, וכשמתחילה רתיחה, מקטינים את האש ומבשלים עד שרוב הנוזלים התאדו מהסיר. בערך 20 דקות. מפעם לפעם בוחשים שהעיסה לא תידבק לתחתית. בסוף הבישול מועכים במזלג או בבלנדר מוט לעיסה חלקה.
יוצקים את העיסה הזו לתבנית אפיה בקוטר 26 ס"מ מרוחה במעט שמן זית ומסדרים עליה את הפרוסות העגולות של 4 התפוחים הנוספים. מניחים אגוז מלך במרכז כל פרוסת תפוח. ועכשיו יוצקים מעל הפרוסות האלה את בלילת הבצק ואופים בתנור שחיממנו מראש ל-180 מעלות במשך כשעה. העוגה מוכנה כשקיסם יוצא ממרכזה יבש, ואז מקררים רבע שעה והופכים לצלחת הגשה.
זוכרים שהרבה סבתות בימינו נראות כמו אחיות של בנותיהן? התמונה של נעמי האיתן היא הוכחה מצוינת. לסבתא נעמי הזו, רק בת 46, יש כבר 7 נכדים וגם תשעה ילדים. 18 שנים עבדה כמורה, אבל לפני כעשור עשתה הסבה לתחום הפקות וידאו. בימים אלה היא מפרסמת ספר חדשני בשם "להוציא את הסבתא מהבוידעם", שהצליחה לכתוב ולהפיק במקביל לעיסוקים נוספים כמו ארגון מסעות משפחתיים. איך מספיקים את כל אלה? ידוע שאנשים עסוקים מספיקים הכול.
בספרה מלמדת המחברת את הסבים והסבתות וגם את צאצאיהם, איך להציל אלבומים ישנים ותמונות מודפסות מהתפוררות ודהייה, איך להמיר הקלטות ולסרוק שקופיות, מה עושים במקרה שיש רק עותק אחד ממכתב חשוב, איך מצילים פריטים שנפגעו מרטיבות ואיך להעלות את הארכיון המשפחתי לכונן גיבוי או לענן. המטרה היא להשאיר חותם לדורות הבאים. אגב, את הפרק האחרון בספר, בנושא של שימור זיכרונות דיגיטליים ומסרוני וואטסאפ, הוסיפה בתה של נעמי, נערה בת 15.
לצד מה שצריך לשמור, מציעה האיתן ללמוד גם על מה לוותר. אי אפשר לשמור הכול, היא כותבת, תעודת מעבר מכיתה א' לכיתה ב', למשל, לא באמת צריך לשמור. מצד שני, כאשר מראיינים את סבתא למען הנכדים והנינים, חשוב לעודד אותה להרבות בפרטים, לצאת מנקודת הנחה שהדור הבא לא יודע כלום על תולדות המשפחה. חשוב גם להימנע מאזכור פרטים טכניים כמו "קיבלתי מייל" – יש להניח שבעוד שלושים שנה אף אחד לא ידע מה זה מייל. יהיו ודאי אמצעי תקשורת אחרים.
להוציא את הסבתא מהבוידעם צילום: יח"צ