כל המשפחות הנוסעות לחופש דומות זו לזו, כל משפחה בחופשה מאושרת בדרכה.
על היציאה לחופשה בשבת עם משפחה שומרת מסורת כבר השתברו קולמוסין רבים ומקלדות לא מעטות יצאו מכלל שליטה כולל עכבר המגע. החל בעובדה שצריך לפנות את החדר ב12:00 בשבת ועד לחילול שבת ההמוני בלובי, מהכשרות בחדר האוכל ועד לבגדים החשופים ליד הבריכה או הים. בקיצור מה עוד אני כבר יכול לחדש בנושא? תשפטו אתם!
מדי פעם גם משפחה מורחבת רוצה לנסוע ולנפוש. לחזק את התא המשפחתי, להתרחק מהמולת היום יום, ועוד ועוד סיבות טובות לארוז חצי בית ומקרר, להעמיס את הרכב ואולי שניים, ולנסוע.
משפחה עם שישה ילדים היא אתגר לוגיסטי בשוטף ועל אחת כמה וכמה ביציאה לחופשה. היכן הילדים ישבו? איפה נעמיס את הצידנית, השמיכות, הכריות, שקי השינה? מזל שיש לנו שני רכבים. אחרי התייעצות ספונטנית ביני לבין נוות הבית על קפה ביום ראשון, החלטנו שאת השבת שתבוא אנו נעביר מחוץ לבית. הרבה מקומות להתארח אין, כך שלא נותרה ברירה ועלינו לחפש מלון, צימר, חושה או לחלופין ללון על שפת הים. החלופות נשקלו ברצינות. מטעמים של סלידה ממלח וחול נשללה אופציית שפת הים, המלון נשלל בגלל המחיר והרצון לחוות משהו אחר. החלטנו ללכת על כיוון של לינה בסטייל חאן, כך שגם את האוכל אנו נביא בעצמנו. כבר אמרתי שמזל שיש לנו עוד רכב....
שיטוט קצר ברחבי הרשת, מספר טלפונים והוחלט על היעד: "פארק יער האיילים" שליד הישוב הקסום אודם שבצפון רמת הגולן. אחרי שנקבע היעד חולקו משימות ויוצאים לדרך.
הנסיעה לגולן הייתה מצוינת למעט העובדה שכמובן יצאנו מאוחר ממה שתכננו, ככה זה כשצריך לקלח חמישה ילדים לגרום להם לארוז לעצמם תיק קטן, לבשל סעודת שבת ולארוז אותה וכמובן להעמיס את הרכבים - זה השלב שבו אתה מבין למה הקב"ה צווה עליהם לצאת בחפזון ממצרים, אחרת הם היו נתקעים בשלב של כמה חולצות שבת צריך לקחת. המקום עצמו מקסים ומלא פעילויות לילדים. ממש לא הרגשנו אותם, לפחות לא את הגדולים. מספרים 5 ו6 עדיין היו צריכים השגחה צמודה, במיוחד 6 שהתחילה לפתח נטייה לדלג על שלב הסולם ולקפוץ מהטרמפולינה ישר לרצפה.
המקום מותאם באופן חלקי לשומרי שבת, כלומר בעל המקום שהיה נחמד ואדיב מצד אחד אך מצד שני כמעט נחנק כשהבין שאנחנו לא מתקפלים ב12 בצהריים. עד כמה נחנק? 5 דקות אחרי שיצאה שבת הוא מגיע לבקתה שלנו שהיתה בקצה האתר רכוב על הריינג'ר שלו ושאל אותנו - אתם עדיין כאן? הייתי בטוח שכבר יצאתם... ברגע הזה חשכו עינינו והבנו שכדאי שנתקפל ומהר.
ואז מרפי נכנס לחדר והתחיל לתבוע את שלו - שאלנו מחברים לול מתקפל, וכמובן שברגע האמת הלול סרב להיענות לשמו ולא התקפל. בלחצנו כי רב רצנו מהר אל הרכבים העמסנו הכל כולל את הלול כאשר הוא פתוח וברחנו מהאתר, בחוץ בנחת הצלחנו לסדר את הרכב הגדול כך שיהיה אפשר גם לסגור את הדלתות.
מסקנה: לפני שיוצאים לחופשה משפחתית מאתגרת נועלים את מרפי בחדר סגור וקטן בלי יכולת לצאת. נושמים נשימה עמוקה ומחליטים שמה שיהיה, יהיה טוב!