כשהייתי ילד היה משחק שנקרא בשם 'סבלנות'. המשחק מבוסס על משחק אירופי בשם 'לודו' ומחקרים הראו כי גרסאות שלו קיימות כבר יותר מ 1000 שנה. אולם למרות שהמשחק זכה לתשומת ליבם של חוקרים מתחומי ידע שונים, יש לי הרגשה שילדי דור ה Y (שכיום הם כבר הורים בעצמם) לא יתחברו לאטיות שלו.
המשחק שלנו היום מזכיר קצת את 'סבלנות' כי הוא אכן דורש סבלנות. אולם הפעם מדובר בסבלנות מהסוג המשעשע שיכול לדבר דווקא אל הגדולים. על המשחק, הקרוי 'חבילה הגיעה' חתום לא אחר מאשר גדול הסטיריקנים הישראליים – אפרים קישון.
במשחק, השחקנים מדמים אזרח מן השורה המנסה לקבל לידיו חבילה שהגיעה אליו מחו"ל. דרכו אל החבילה רצופה מכשולים בירוקרטיים בלתי צפויים. הוא עשוי להתבקש להביא תעודת יושר מהמשטרה, אולם לשם כך עליו לדדות על הלוח אל עבר תחנת המשטרה, שם הוא עלול להתבקש להציג תעודת זהות, אותה אפשר להשיג במשרד הפנים (המצוי כמובן במקום אחר על הלוח), שם הוא עשוי לגלות שאין בידי משרד הפנים תמונה שלו ועל כן עליו לנדוד לצלם שיפקיד בידיו תמונה עדכנית. מזכיר לכם את ה'תלך תבוא' הבירוקרטי? זו בדיוק המטרה. בנוסף לכל המכשולים ה'אמיתיים' עשוי השחקן ליפול כבאקראי (כמו במשחק מונופול) על הפתעות שונות שתעכבנה אותו עוד יותר בדרך לחבילה המבוקשת.
אחרי משחק עם הילדים שמתי לב שהילדים לא תמיד מודעים לאירוניה שבכל הבקשות המשונות. המתוחכמים שבהם למדו את לקחי העבר (הפעמים הקודמות שהם שיחקו את המשחק) וגיליתי שהם עוצרים על הדרך ומוצאים כל מיני תעודות 'מה שבטוח', אבל עדין בשבילם זה סוג של משחק סבלנות. דווקא המבוגרים שישחקו במשחק עשויים לפרוץ בצחוק גדול לנוכח הדרישות המשונות (אם כי יש להודות שהבירוקרטיה הישראלית בכל הקשור לחבילות מחו"ל השתפרה פלאים, כפי שתעדנה יותר מ 50 מיליון (!) חבילות של מוצרים מחו"ל שהוזמנו על ידי אזרחים וטופלו בידי דואר ישראל בשנה שעברה ועדין יש מה לשפר).
לא ניסיתי, אבל אולי כדאי לשתף איזה סבא או סבתא במשחק ולקוות שהם יוכלו לספר לכם חוויות אמיתיות מהבירוקרטיה של פעם (מה שבעבר עצבן אותם בטירוף, הפך היום לאנקדוטה משעשעת לנכדים, תזכרו את זה לזמן שבעצמכם תהיו במשבצת ה'סבא' או 'סבתא') וככה אפשר להרוויח שתי ציפורים במכה אחת, בתנאי שהוצאתם רשיון צייד בצד השני של הלוח...
המשחק הוא כמובן ישן מאד (בן יותר מ 50 שנה) אך טרם נס ליחו וניתן להשיגו בקלות בחנויות המשחקים. אני קניתי את המשחק כמתנה לקרובי משפחה הגרים (לצערי) בחו"ל. חשבתי שזה גם יכול לשפר את העברית שלהם, וגם לקרב אותם להוויה הישראלית (של שנות ה-60, כן?). הבנתי שגם שם המשחק להיט ואני רק מקווה שהם לא יעשו בו שימוש בכדי לתרץ את המשך ישיבתם בגלות הדוויה.
הלל אפלבום הוא מנהל שותף של פורום 'הורות ומשפחה' בכיפה, הורה ומורה, וחובב משחקי קופסה