עפרה עמדה במרכז החדר ובהתה במסך המחשב, תוך כדי שהיא חשה סחרחורת וגל של חולשה שחולף בגופה. על מסך המחשב של בתה הייתה התכתבות בנושאים "לא צנועים" בעליל עם חבריה לשבט בבני עקיבא. שיח שבוודאי לא הלם את התכנים והאופי של החינוך התורני שהם הקנו לבתם. עפרה עמדה שם המומה ונבוכה (אפילו לספר לבעלה על הדברים שתפסה אצל בתה היא התקשתה לדבר), ובעיקר הרגישה אובדת עצות....
לצערי הסיטואציה הזו שעפרה חוותה נהיית יותר ויותר נפוצה בקרב המגזר שלנו הדתי (וגם החרדי), ללא קשר לרמת הדתיות של ההורים ("הדוסומטר") וללא קשר לחינוך התורני שניתן לילדים. יותר ויותר אני פוגשת תלונות של הורים שחשים שאין להם יכולת לשלוט באופן שבו הילדים שלהם ובעיקר המתבגרים ישתמשו באמצעי המדיה השונים באופן שאינו הולם ואינו תואם את החינוך הדתי והערכי שהם הקנו להם בבית. התסכול הזה מעלה המון שאלות בנוגע להאם ניתן למנוע מהילדים והמתבגרים העלאת תכנים לרשת ושימוש במדיה שאינו מתאים לחיים יראי שמיים.
התשובה שלי היא שעדיין, גם בעולם ובתרבות המודרנית, הדבר אפשרי. אך שהתשובה לאיך מונעים מהילדים לייצר תכנים לא צנועים/ לא הולמים באינטרנט איננה קשורה דווקא לחינוך דתי - תורני, אלא היא נמצאת במימד של חינוך לתקשורת בין ההורים לילדים, וכן לחינוך נכון למיניות וצניעות – שאינו סגירות. ובעיני זהו שיא של חינוך דתי אמיתי והוא היחיד שיכול לשמור על ילדים ומתבגרים מפני בעיות האינטרנט והמדיה.
עוד בנושא:
* מה לכוכבת קולומביאנית בלבוש חושפני והכתרת רב פורים בנתיב מאיר?
כשאני מדברת על תקשורת בין הורים לילדים אני מתכוונת על קשר שנבנה הרבה לפני גיל ההתבגרות. קשר שמתחיל ברגע שתינוק נולד לעולם. הקשר מתבטא בכך שההורים מתעניינים בילדם. שהם לא שוכחים לשאול איך היה לו בגן? איך היה בבית הספר? ולא רק מחכים לשמוע בסדר שהילד מפטיר בדרך למסך המחשב, אלא הם מתעניינים בו באמת. שהם רואים אם עצוב לו או כואב לו ובאמת מעונינים לשמוע על הריב עם החבר בבית הספר וזאת למרות שיש להם עוד כל כך הרבה דברים לעשות והם ממש עסוקים. קשר טוב מכיל גם שפה רגשית – לא רק שואלים איך הלך המבחן? אלא שואלים איך הרגשת היום בכיתה? איך אתה מרגיש כשהיום קיבלת ציון מסוים בתעודה. כלומר ההורים מתעניינים ברגשות של הילד ובחוויות הרגשיות שלו, ובעיקר לא לעסוק בביקורת עליו.
השיח הטוב הזה אמור להימשך גם לתחום החינוך למיניות. הרבה הורים מתבלבלים בין צניעות לסגירות. הם מסרבים לדבר עם ילדים על נושאים הנוגעים למיניות כי זה לא צנוע. כך נוצר מצב שההורה אינו נגיש לילדו בחוויות המשמעותיות שמזמן גיל ההתבגרות שכוללות התפתחות מינית כי לכאורה בעיני ההורה אסור לדבר על תכנים אלו. אני פוגשת כל כך הרבה בנות ששמעו על מחזור ווסת מחברה, שגילו על יחסי אישות מהסרט שצפו בו ועוד, כך שלא מפליא שכשאין תקשורת עם מבוגר אחראי שמחנך בתכנים אלו, הסקרנות והחיפוש אחר התשובות יזלגו ללא חינוך ראוי לאינטרנט והמדיה וגם יקבלו ביטוי שאינו עולה בקנה אחד עם החינוך הדתי ערכי של הבית.
אני מאמינה שאם הורים יבנו את הקשר עם ילדיהם, וגם את הקשר עם ילדיהם בחינוך למיניות בריאה, יעלמו כמעט כל הבעיות עימן אנחנו מתמודדים בשימוש לא הולם במדיה.
לכל המאמרים של ציפי, היכנסו!
ד"ר ציפי ריין, פסיכולוגית, מטפלת זוגית משפחתית ומינית. מנהלת המרכז למשפחה במכללת אורות, וכותבת בירחון פנימה.