לכבוד תשעת הימים, חשבתי כי כדאי להתייחס לנושא הרגיש מעט של יחסי חמות וכלה. והלוואי ונזכה בימים אלו לקבל על עצמנו עוד משהו קטן שיגביר את האהבה, אחווה, שלום ורעות בתוכנו.
נפתח בבדיחה: חמות אחת מספרת לחברתה על החתן שלה: "את לא תאמיני איזה חתן מקסים יש לי. איך הוא עוזר לבתי בבישולים, בקניות, בסידור הבית ואפילו בכביסות! חתן זהב יש לי! אבל הכלה שלי, שלא תדעי מצרות. היא נותנת לבן שלי לעשות קניות, לבשל, לסדר את הבית ואפילו לתלות כביסה! איזו כלה, פשוט נורא!
בדיחה או לא בדיחה?
יש גם אמירות קצת יותר מבינות: "כלתי נחמדה, היא באמת בסדר, לו רק היא הייתה קצת יותר עדינה/ רגישה/ שמחה/ ואפילו- יפה. כן, כן שמעתי על חמות שסיפרה כי כואב על שכלתה לא מאוד נאה. ומהצד השני, גם לכלות יש הרבה מה להגיד: "חמותי אישה טובה, אבל: ביקורתית/ עצבנית/ קרה/ תקיפה" וכדומה.
אבל לא תמיד זו הסיבה. יש משהו במפגש הזה בין חמות וכלה שמעורר מתח. החמות, אם החתן, גידלה את בנה במסירות שנים ארוכות, השקיעה בו את נשמתה, ולפתע פתאום, הגיע בחורה צעירה, אשר בנה היקר הולך שבי אחריה. לעיתים קרובות זה לא קל. התחושה שאני כבר לא מקום ראשון עבור הבן שלי, שהפכתי להיות מקום שני או גם שלישי ורביעי (אחרי שמגיעים הילדים), היא לא פשוטה בכלל. דווקא מתוך התחושה הזו, מתעורר פעמים רבות הצד הביקורתי והבוחן מהחמות כלפי כלתה.
אך לא רק החמות נמצאת בסיפור. יש פעמים בהם גם הכלה נכנסת למקום הביקורתי והבוחן כלפי חמותה. כאשר הכלה מתקשה לקבל ולהבין את הצד השני, או כאשר היא עסוקה בהשוואה בין אימא שלה המקסימה לבין חמותה הלא מקסימה, זה עלול להגביר את המתח (גם אם הוא לא מדובר).
אז מה ניתן לעשות?
ראשית צריך ליזכור שגם במצב הכי מורכב, אפשר בעז"ה לעשות שינוי. היחסים שלי עם כלתי/חמותי יכולים להשתנות. ואין הדבר תלוי אלא בי.
ונתחיל דווקא מהכלה: ראשית חשוב שתזכרי לעצמך מדי פעם כי חמותך היקרה, היא זו שגידלה את בעלך האהוב. קמה עבורו בלילה, טיפלה בו כשהיה חולה, שיחקה איתו, צחקה איתו, וגידלה אותו שנים ארוכות. עכשיו כשהוא נשואי, לפעמים- קצת קשה לה. ולך, יש בעז"ה מה לעשות בכדי להקל מעט.
אז הנה כמה עצות קטנות
- ביום שישי, כשמתקשרים להגיד שבת שלום- תתקשרי גם את! ולא הבעל, הבן... כמה זה משמח אותן!
- תצייני לעצמך ביומן את יום ההולדת שלה וכן את יום הנישואין- ותתקשרי! תקני מתנה קטנה, תשלחי פרחים, הודעת טקסט... (חמות אחת סיפרה לי שכלתה הייתה היחידה שזכרה את יום הנישואין שלהם!!)
- שיחה באמצע השבוע. סתם לשאול מה נשמע ואיך בבית. לספר קצת מה קורה אתכם ופשוט להראות שאכפת..
- לשתף. ואם קשה לך אז אפשר לתכנן מראש דברים קטנים שאת מסוגלת לשתף. זה נותן לחמות (והאמת שגם לאמא..) תחושה שהיא חשובה, שהיא "בעניינים".
- בשבת, כשאתם מגיעים וכל מה שמתחשק לך זה לנוח- בכל זאת להתגבר- ולהציע עזרה. לשטוף כלים, להגיש, לחתוך סלט. וכמובן להחמיא על האוכל הטעים...
- מידי פעם, להביא משהו לשבת. פרחים, פשטידה, עוגה... זה פשוט נותן תחושה טובה!
- תני לבעלך זמן לדבר עם אמא שלו! תעודדי אותו למשל לצאת איתה לסיבוב ולהקדיש לה זמן. החמות מעריכות זאת. וצריכות זאת. זה הילד שלהן! וכן גם את, תנסי לדבר יותר, ליצור שיחות טובות ונעימות.
- שמעתי על כלות שקוראות לחמות "אמא"- אז למי שמתחברת לכך... אפשר לנסות.
- כשבאים לביקור- תיגשי אליה במיוחד ותאמרי לה שלום אישי מכל הלב... (הן שמות לב לכך..) אותו דבר כשיוצאים- לומר לה להתראות באופן אישי...
- כבדי אותה. אל תעירי לה, ואל תעירי לאחים או לאחיות של בעלך. גם אם יש משהו שמאוד מפריע לך, תתאפקי. אם זה הכרחי, דברי על זה עם בעלך אחר כך.
- ובקשר לבעלך. חשוב מאוד לשתף האחד את השני במה שאנחנו מרגישים. אך בהקשר הזה צריך ליזכור שזו המשפחה שלו. האחים שלו, ההורים שגידלו אותו. אפשר לדבר, רצוי לשתף בתחושות, אבל בחכמה. במידה. תבדקי ותרגישי עד כמה הוא מסוגל להכיל ולהבין, ובאיזו נקודה כבר קשה לו.
וכמה דברים לחמות היקרה:
ראשית תזכרי שכלתך הצעירה, היא סך הכל אישה טובה. היא רוצה שיהיה טוב, היא עושה את הכי טוב שהיא יכולה, והיא נורא זקוקה להערכה שלך. לעין הטובה שלך. ועוד יותר מכך, את הגדולה, הבוגרת, ביכולתך פעמים רבות ליצור שינוי ביחסיכם, לטובה.
- ביום שישי, כשמתקשרים להגיד שבת שלום- תבקשי לשוחח גם איתה. תתענייני קצת איך עבר השבוע, ותאחלי שבת שלום ומבורך.
- אל תעירי לה. זה מחליש אותה ופוגע בה. כלתך זקוקה להערכה שלך, גם אם היא לא אומרת לך זאת ישירות.
- הימנעי מלדבר רע על כלתך באוזני בנך. זה עלול לגרום לבעיות בשלום בית, וחבל. חבל מאוד. אם יש דברים שמאוד מפריעים לך, תנסי להתייעץ, לראות מה את יכולה לעשות בעניין, מבלי לערב את בנך.
- אל תעשי השוואות. במידה ויש לך כמה כלות אל תעשי ביניהן השוואות. אבל עוד יותר מכך, אל תשווי בין כלתך לבין בתך. זה עלול להביא לאי נוחות ולפגיעה.
- תתענייני, אך אל תתערבי. להתעניין פירושו להראות שאכפת. להתערב זה להכניס את דעתך והשקפתך כשלא ביקשו זאת ממך, וזה אף נתפס פעמים רבות, כביקורת.
- כשהם באים לביקור, תקבלי אותה בחיוך. תני לה את ההרגשה שאת שמחה לראות אותה. זה עושה טוב בלב. ואם תוכלי- תכיני לה איזו מנה שאת יודעת שהיא אוהבת במיוחד. זה משמח מאוד.
- כשאתם באים לביקור, תחמיאי. על הבישולים, על הבית ובכלל. ואם מסתדר לך, תביאי איתך משהו במתנה.
- יש לך הרבה השפעה על המצב. ככל שתשדרי לה שאת מעריכה אותה, מכבדת ושמחה בה- כך היא תרגיש יותר טוב ותוציא מעצמה יותר טוב. ישנו כלל בנפש האדם- בסביבה שהאדם מרגיש בה טוב- הוא יוציא מעצמו יותר טוב. בסביבה שהאדם מרגיש בה לא טוב- הוא יוציא מעצמו פחות טוב.
ולכל הצדדים גם יחד:
- תקבלי אותה כמות שהיא. זו אמירה כללית ולא פשוטה, אבל- זו אמירה שיכולה לחסוך הרבה כוחות נפש. כשאת עסוקה בכך שאת רוצה שהיא תשתנה, את מבזבזת אנרגיה. היא לא הולכת להשתנות, זו היא. ומה שהכי יעזור באמת- זה אם תצליחי לשמוח בה ולקבל אותה כמות שהיא.
- תנסי לדמיין את עצמך במקומה. תזכרי בעצמך בתור כלה צעירה, או תחשבי על כך שעוד כמה שנים גם הבן שלך יעזוב את הבית לטובת אישה אחרת, ואיך תרגישי?
- לדון לכף זכות. תזכרי לעצמך שחמותך/כלתך סך הכל אישה טובה, שרוצה לא רוצה להרע לאף אחד. כל מה שהיא עושה, או לא עושה, נעשה מתוך רצון טוב... ומתוך מה שהיא יודעת או לא יודעת לעשות. מעבר לכך,שלא תמיד את יודעת מה עבר עליה באותו השבוע ולמה היא עצבנית/עצובה/סגורה ואולי אפילו לא נחמדה. ייתכן והיה לה שבוע לא קל עם הילדים, עם בעלה, בעבודה או בכל התמודדות אחרת בחייה. תקבלי אותה יותר בהבנה וברכות, ייתכן והיא מאוד זקוקה לכך.
- עין טובה. כשאנו מסתכלים אחד על השני ומתמקדים במה שמפריע לנו- הדבר המפריע יגדל בעיננו עוד יותר. אבל אם אנחנו שמים את עיקר הדגש על מה שטוב, על מה שאנחנו אוהבים ומעריכים- אז גם נזכה להעצים את אותו טוב, להרגיש יותר את הטוב ולהגדיל את האהבה, החיבור והשמחה.
- לקיחת אחריות אישית. כל אחת תשתדל לקחת אחריות על עצמה, לחפש היכן היא יכולה להיות יותר טובה ומה היא יכולה לשנות. ולא לחפש את היכן השנייה יכולה. לקיחת אחריות שכזו יכולה בעז"ה להביא לברכה גדולה, לאהבה, לשמחה ולשלום בית.
ונסיים בדברי הגר"א שכתב בצוואתו כי הוא מבקש מאשתו לכבד את אימו, ומאימו ביקש שתשמור על שלום עם אשתו.
אודליה מימון, מחברת הספר "אוצרות פנימיים" יועצת אישית וזוגיות ומנחת סדנאות בנושאים שונים.