מעדיפה ספר טוב, עם דפים לבנים ועלילה מרתקת,
או כזה הטומן בתוכו מילות שירה,
מאמר מודפס על דף.
לא מסתפקת בשאלה כללית כדי לשמוע מהילדים
איך היה היום, משתדלת להתיישב להקשיב לילד
מה הוא מספר לי,
לשמוע בעיקר מה שמסתתר מעבר למילים.
אף פעם לא משחקת מול מסך מבקשת משחקים אמיתיים.
גם את החברים שלי אני מעדיפה מקרוב,
כאלה שאני רואה את הבעות פניהם, את החיוך,
השותפות, הדאגה, לשמוע את הקול, הכל.
לא נכנסת לאתרים לרכוש דרכם בגדים,
מעדיפה לעבור בין החנויות להרגיש את המרקמים,
לבחור לילדים ולעצמי בגדים.
רוצה להצליח להגיע לבקר יותר את ההורים
ולא להסתפק בשיחת טלפון או שליחת הנכדים.
לא להסתתר מאחורי מקלדת או רק להעלות
את הגיגיי על הכתב,
אוהבת להשמיע קולי מול קהל.
לשמוע שיחה מרתקת, ללכת להופעה, לצאת לסרט.
לחרוש את הארץ הטובה ברגליי לאורכה ולרוחבה.
עדיין מתרגשת לפתוח את סידור התפילה,
לא זה הווירטואלי,
את המהדורה הרטובה מדמעות, המצהיבה.
לדפדף בין הדפים להתפלל לגשם.
אתה ילדי המיוחד,
דייקת אותי,
ביקשת מגע, קשר, יחד. את כל אלה,
כי אותך אני צריכה קרוב, להקשיב לעיניך,
לראות מה הן מבקשות
הכל מסופר דרך הקשבה אחרת,
להתנהגות שלך, לג'סטות, לעיניים וללב
שימת לב לפרטים הקטנים.
מתבוננת בטיפות שעל החלון,
יוצאת החוצה לגשם ראשון
אוספת חופן אדמה רטובה,
מבקשת עוד מזה, את הראש מרימה
לוחשת תפילה לשפע וברכה
אומרת על כל טיפה וטיפה תודה.
גשם ראשון צילום: נועה נבון
נועה נבון, מטפלת באמנות. מתגוררת בבית שמש. נשואה, אמא ל- 5, הצעיר מביניהם, שחר בן 4 וחצי, מאובחן על הרצף האוטיסטי. פועלת רבות להעלאת המודעות לנושא