בתיה רעות טרטנר מתנדבת במקיף ד' באשדוד, דרך עמותת אח"י (אחדות חברת ישראל), עמותה שמכניסה מתנדבות שירות לאומי לתיכונים חילוניים להדרכת יהדות, ובנוסף משלבת של"ח.
למה בחרת במקום השירות שלך?
"בחרתי באח"י מכיוון שראיתי את השליחות שבדבר. השליחות בללמד על המסורת ולהעביר אותה הלאה ולחבר אליה תלמידים. בשל"ח בחרתי בגלל העיסוק המיוחד והעבודה יוצאת הדופן והמגוונת. ואני שמחה שאני באשדוד, כי אני אוהבת את המקום, את האווירה ואת התיכונים".
תארי לנו את יום ההתנדבות שלך
"אני מתחילה את היום ברבע לשמונה בבוקר בשער בית הספר. אני מברכת את כל מי שנכנס בשער: תלמידים, מורים, אבות בית, מזכירות, הורים ועוד, בבוקר טוב עם חיוך.
אני עובדת עם תלמידים במקיף מכיתה ז' ועד כתה י', ועם כיתות י"א - י"ב אני נפגשת יותר במסגרת הפחות פורמלית, או בשל"ח. אני מעבירה שיעורים על ערכים שונים ביהדות לכיתות השונות, ומתאימה את השיעורים לזמן בשנה ולכיתות השונות (לפי שכבות, וכיתות מיוחדות). פעם בכמה זמן אני יוצאת עם כיתות לימי שדה ולטיולים מטעם של"ח.
ביום רגיל אני יכולה לעבוד מול כ- 150 תלמידים, תלוי במספר השיעורים שאני מעבירה ובמספר התלמידים שהצלחתי לשוחח איתם בהפסקות. אני מסיימת את היום שלי בארבע אחר הצהריים".
בתיה רעות עם חיילים וש"ש בהפסקה פעילה צילום: באדיבות המצולמת
מה הכי אהוב עלייך בהתנדבות ומה לא כל כך?
"הדבר האהוב עלי זה ליצור קשרים חדשים. בין אם זה עם תלמידים שאני מכירה בשיעורים, בבוקר טוב או סתם ככה מההפסקות, ובין אם זה עם הצוות של המורים, או החיילים והש"שים. בסופו של דבר כשאני פה, אני לא מייצגת את בתיה רעות בעיניהם, אלא הרבה יותר מעבר, והקשר הוא דרך יפה להראות להם שמה שאני מייצגת זה דווקא עולם ערכים, ולא עולם מסתגר ומתבדל.
אני הכי פחות אוהבת להכין לוחות לימים מיוחדים. אני ממש לא מתנדבת טיפוסית. תמיד למתנדבות השירות הלאומי יש חוש אמנותי, והן מציירות יפה והכל יוצא ישר. אבל אני לא כזאת... לרוב אעדיף לא להתעסק בדברים האלה".
האם השירות שבחרת ישפיע על העתיד שלך?
"לפני שהגעתי לפה, תמיד אמרתי שבחיים לא אהיה מורה, וגם פה אני שונאת שקוראים לי המורה, כי אני לא מורה, אני מדריכה, וזה משהו שבין מורה לחברה. אבל אחרי שהתחלתי להעביר שיעורים, נהניתי מזה מאוד. העיסוק בהוראה נמצא לי בראש כאופציה, אבל אני כמובן לא מתחייבת לזה, כי עוד לא החלטתי במה אעסוק…"
חוויה מיוחדת מהשירות?
"אלו כנראה השיעורים האחרונים שהעברתי. העברתי שיעורים לכיתות ז'- ט' לקראת יום רצח רבין. השיעורים עסקו בסטיגמות, והמתודה המרכזית שלי היתה לתת להם לנחש מה הגיל שלי, כמה אחים יש לי, איפה אני גרה, ומה התחביבים שלי, ולהראות להם שלא תמיד מה שרגילים לחשוב על אדם זו המציאות. לאחד השיעורים ביקש להצטרף אלי אחד הש"שים, והעברנו את השיעור ביחד. כאשר הגענו למתודה של הניחושים, ראינו את הסטיגמות שיש לתלמידים על החילונים מתנועות נוער מסוימות ואילו סטיגמות יש להם על דתיים. השיעור הזה היה ייחודי משום שכך הראינו לתלמידים שאין להם סטיגמות רק על השונה מהם אלא גם על הדומה להם".