ישבתי לי בסוכה, די בצד, על רוב השולחן השתלטו הילדים. חמישה ימים רצופים שהם שיחקו מונופול. מסיימים משחק ומתחילים חדש. די אירוני שבחג הארעיות והזמניות בו אנו כביכול מוותרים על הרכוש הפרטי, הילדים עוסקים בצבירת רכוש ונכסים. בין לבין יצאנו לטיול בשמורת החולה, נסענו לבקר משפחה וחברים, אבל בסוף היום הם תמיד חזרו אל המונופול. זכינו השנה והילדים קיימו בסוכה "תשבו כעין תדורו". אכלו בסוכה, ישנו בסוכה, שיחקו מונופול בסוכה, ואתה כהורה מוצא את עצמך מתלבט. מצד אחד מגניב שהם בעניין של הסוכה (למרות שמבחינתם זה כנראה קמפינג למתקדמים ופיצוי על רק לילה אחד בקיץ) אבל מהצד השני הרגשתי קצת מנושל מסוכתי האהובה.
רגעים של חינוך וסדרי עדיפויות: מספר חמש המהמם ביקש לישון בסוכה – אתה כהורה יודע שזה אומר שהוא לא יישן טוב ולא יישן מספיק ומצד שני אתה מעוניין שתהיה לו חוויה טובה וזכרונות נעימים ומחברים לסוכה. אז נתנו לו לישון בסוכה, בטוחים שהוא ימצא את עצמו באמצע הלילה מגיע אל מיטתנו. אכזבה ושמחה בצידה - הוא יישן כל הלילה בסוכה. הוא אמנם זז אל מיטת הגדול אבל נשאר בסוכה.
הלילות ארוכים הילדים נשארו ערים ושיחקו עד מאוחר. מצד אחד חופש ומצד שני ההרגלים, מצד אחד זוכים לחווית סוכה מופלאה ולשעות משחק ביחד יחסית בשלווה, מצד שני מותחים את הגבולות. ואתה כהורה מנסה ללכת על החבל הדק. בין הרצון לשמר את המסגרת לבין השמחה איתם בחוויה הטובה שיש להם.
הילדים הם המראה שלנו ואת החגים שאנו אוהבים הם גם יאהבו. נוות הבית ואני מאוד אוהבים את סוכות. ואנו רואים זאת גם בילדים, הם מאד מאד אוהבים את הסוכה באופן שלפעמים לא אפשר לנו לאהוב את הסוכה. מה לעשות שהסוכה אף יותר קטנה מהבית. רצינו לנהל שיחה או ללמוד או לקרוא בסוכה אבל הם היו שם, ישנים או משחקים מונופול כמובן. רצינו להזמין בערב חברים לכוס קפה או לשיר ולנגן אבל - אתם כבר יודעים - המונופול. ובשביל מי הסוכה, בשבילנו או בשבילם?
השנה הכרעתי בשביל עצמי ש"למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתם ממצרים" זה ההמשך ישיר של "והגדת לבנך".
הסוכה היא בשביל המשפחה כולה, וכמו תמיד הילדים לפני הכל. מצטער ריבונו של עולם, הסוכה שלי הייתה תפוסה, לכן שתיתי את כוס הקפה בבית.