אזור התעשייה: הכירו את שלומית גולדין-הלוי

שלומית גולדין-הלוי, בת 31, נשואה ליאיר ואמא לזיו, ניצן ואדם. גרה במעלה שומרון. משמשת כיועצת תקשורת בזליגר-שומרון תקשורת וחברת מליאה במועצה אזורית שומרון. מדבררת ומיח"צנת את מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, המכללה האקדמית הרצוג, המכון לקידום החרש, מיזם שורשים מבית צהר, וענב.

(צילום: פרטי)

איך התחלתי, מה עשיתי קודם: למדתי בב"יס לעיתונות ודוברות המיתולוגי "כותרת" באוניברסיטת תל-אביב, ולאחר מכן כתבתי בדיוקן של מקור ראשון. בהמשך "עברתי צד" לדוברות. בין לקוחותי היו נאמני תורה ועבודה הפועלים למען ערכי הציונות הדתית בנושאי חינוך ובנושאי דת ומדינה, קולך - פורום נשים דתיות פמיניסטיות, מבוי סתום הפועלות למען מסורבות גט ועגונות ומעגלי צדק הפועלים למען צדק חברתי עוד לפני שזה הפך לטרנד.

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם: בתקופה שדבררתי את נאמני תורה ועבודה חשפתי כמה מסמכים שברבנות היו מעוניינים להסתיר מתחת לשטיח. אני מאמינה שאור השמש הוא המחטא הטוב ביותר ואני מקוה שיבוא יום שבו הרבנות לא תתעסק בלהסתיר אלא בלהתיר עגונות, ולסייע למסעדות לקבל כשרויות.

כמעט כל יום יש הישגים שלא תמיד אנחנו "מתעכבים" עליהם. תזכורת לאחד מההשגים האלו קיבלתי השבוע בכנס מנהלים של ישיבות ואולפנות בני עקיבא - אחד מראשי האולפנות סיפר לנו כיצד הוא ניסה לשכנע בנות להירשם לפרויקט מדהים, אך ההיענות היתה נמוכה. אולם לאחר שפרסמנו את התוכנית בכלי התקשורת כולן רצו להצטרף לתוכנית היוקרתית שעלתה לכותרות. זכיתי לעבוד במקצוע עם יכולת להשפיע על המערכת.

פספוס אחד בקריירה: כל פעם שעיתונאים לא לוקחים כתבה על נושא חשוב אני מרגישה פספוס. זה קרה לי החודש עם סיפור קשה על אפליה של אנשים חירשים. קיבלתי תשובות כמו "נוותר", "זה לא רדיופוני", "זה לא מצטלם טוב" וכו'. לעיתונות יש תפקיד חשוב בקביעת סדר היום הציבורי בישראל ולא תמיד שיקולי העריכה משקפים זאת.

רגע אחד לנצור: לשמחתי בעבודה שלי יש המון רגעים קטנים וגדולים לנצור: ימי העיון בתנ"ך של המכללה האקדמית הרצוג מתקיימים כל שנה, ודוקא בגלל זה אני רושמת ניצחון קטן כששוב אני מצליחה לעניין בנושא את כלי התקשורת, יש קמפיינים תקשורתיים כמו יום ההתרמה לחרשים שממלאים אותי סיפוק, המלחמה להעלאת המודעות לעגונות ומסורבות גט היתה קשה וסיזיפית אך אני מרגישה שכל ידיעה מקרבת אותנו לתיקון המצב, עבדתי עם ישיבת מקור חיים לאחר חטיפת גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. זאת היתה תקופה טעונה רגשית.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר: מנשקת את הילדים, מתארגנת ומכינה קפה לדרך בודקת מיילים ורק אז פותחת את העיניים.

מה את הכי שונאת בעבודה שלך: אני בן אדם של 100%. אוהבת לתת 100% בעבודה, 100% במועצה ובוועדות בהן אני מכהנת, וכמובן 100% בבית. הבעיה היא שיש רק 24 שעות ביממה...

איך נראית השבת שלך: עונג שבת זה לכבות את הטלפונים, המחשבים, הרדיו והטלויזיה ולבלות עם המשפחה.

מודל לחיקוי במקצוע: לאחר ההתנתקות חשתי תסכול רב על כך שעוולה קשה כזאת יכולה להתרחש במדינה מתוקנת. התקשורת היתה מלאה באבירי דמוקרטיה ושוחרי זכויות אדם שזנחו את עקרונותיהם בחדווה לטובת טרנספר יהודים מחבל עזה וצפון השומרון. בין הדוברים בלטה לי אמילי עמרוסי, שדיברה מהצד ההגיוני של המפה הפוליטית וניסתה לזעוק את זעקת המגורשים. אז הבנתי שאני רוצה לעסוק בתחום התקשורת ולשנות את המציאות מבפנים.

איך את רואה את מצב התעשייה בימינו: הוואטסאפ משנה את כללי המשחק. העיתונות הכתובה הופכת להיות יותר פובליציסטית ומגזינית, והחדשות מגיעות ברדיו ובאינטרנט. מי שממצמץ מפספס. לצערי זה משפיע גם על חלק מהפוליטיקאים שלנו. בכנסת האחרונה ראינו בעיקר כותרות על רפורמות ופחות תהליכים עמוקים ומשמעותיים.

יועץ תקשורת טוב צריך להמליץ ללקוחות שלו לא רק מה לעשות כדי לקבל כותרות, אלא לפעמים גם מה לא לעשות כדי למנוע תדמית גרועה. זה אחד הדברים שלמדתי מאיתן זליגר ואמנון שומרון, הבוסים שלי, שיחגגו בשבוע עשור להקמת אחד המשרדים הכי משפיעים במגזר הדתי לאומי, ואני גאה להיות חלק ממנו.