אזור התעשיה: הכירו את יובל מורגנשטרן

יובל מורגנשטרן, בן 25 גר בלשם (ולא בקופסה). משמש כיועץ תקשורת ותדמית במשרד יחסי הציבור והאסטרטגיה בלומברג תקשורת. מחזיק בתיקים של המועצה האקדמית למדיניות לאומית בראשות ד"ר רונן שובל, מכון הסקרים המגזרי 'מסקר', רבני בית הלל, ובנוסף אמון על קמפיינים ואירועים גדולים.

(צילום: באדיבות המצולם)

איך התחלתי, מה עשיתי קודם

זה תמיד זרם בוורידים. את ההודעה הראשונה לתקשורת כתבתי לאחר הצבא כששבתי לספסלי בית המדרש של ישיבת הגולן. הציק לי מאד שישנה ישיבה ותיקה ומוערכת מאד שלא שומעים עליה או על אחד הרבנים שלה בתקשורת בשונה מישיבות אחרות והחלטתי שאני רוצה שעל הישיבה שלי ישמעו יותר. האייטם ההוא היה ביקור ושיחה לתלמידים של מח"ט גולני דאז אופק בוכריס והידיעה אגב פורסמה אז ב"כיפה". את האישור הסופי לכוון להגיע לעולם התקשורת נתן לי אחד הרבנים בישיבה שתפס אותי בכניסה לבית המדרש ואמר לי "יובל, אתה צריך להיות בתקשורת". אין מה לעשות, הרב אמר.

הישגים מרכזיים שאני גאה בהם

אין ספק שההישג המרכזי עד כה היה לנהל את קמפיין הפריימריז של רונן שובל. שובל, מאחורי כל הביקורת של השמאל עליו, הוא קודם כל בן אדם מדהים ולא כפי שמציירת התקשורת ואנשי ארגוני השמאל. מעבר לכך, זה היה שיעור אחד גדול בפוליטיקה ותקשורת. רונן הוא גאון אמיתי, אינטליגנט וחריף מאד. לשמחתי, הקשר האישי והמקצועי ממשיך עד היום.

פספוס אחד בקריירה

עבודה בכנסת. יש שיגידו שזה היה פספוס, אבל אני לא חושב כך. אני מאמין בכל ליבי שלהיות יועץ לחבר כנסת או שר צריך לבוא ממקום של התחברות אמתית לדמות איתה אתה הולך. באופן כללי, יועץ תקשורת שלא מחובר ללקוח שלו, או לא מחובר לחבר הכנסת איתו הוא עובד, לא יניב פירות מקצועיים כמו יועץ שכן מתחבר ללקוח ולח"כ. היו הצעות, היו כיוונים רבים, אבל אני שמח שלא נכנסתי למשכן. כרגע.

רגע אחד לנצור

שימשתי כדובר מטה הצעירים בבית היהודי בבחירות 2013. כל הציונות הדתית התגייסה אז בכדי להנהיג את המדינה ולהחיות את המפדל- צעירים ומבוגרים כאחד. אני זוכר את הכניסה של נפתלי בנט לאולם בכפר המכביה לאחר המדגם בטלוויזיה, וזוכר את ההתרגשות שהיתה באוויר. כמובן ההרגשה שהיית חלק ממשהו גדול שעבר על הציונות הדתית. לאולם בכפר המכביה חזרתי לאחר כשבועיים, הפעם כחתן בחתונה שלנו שהתקיימה באותו אולם ממש.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר

שם נודניק בשעון מעורר ותוהה מי מעלה פוסטים כל כך מוקדם לפייסבוק. ולמה אני נכנס לפייסבוק על הבוקר. לאחר מכן שם את הילדה בגן ונוסע למשרד. בדרך מתחיל את יום העבודה כשמאזין לאקטואליה ומתחיל להציע ראיונות ולגלגל רעיונות.

מה אתה הכי שונא בעבודה שלך

אני חושב שכל יועץ תקשורת יזדהה עם ההרגשה הזו כשמבטלים לך ראיון ברגע האחרון אחרי שעבדת עליו קשה. לצערנו, בארץ זרועת טרור ופיגועים ושינויים פוליטיים תכופים, ההבטחות לראיונות הם בגדר ספק אמיתי.

איך נראית השבת שלך

השלמת פערים עם אשתי רעות והבת הקטנה שלי אלה. השבועות בעבודה הם עמוסים, כשטלפונים ואסמסים על הבוקר או מאוחר בלילה הם דבר שבשגרה. עם זאת, מיד לאחר ההבדלה הדבר הראשון זה לראות מה שלום הטלפון האישי. כמובן שבמהלך השבת דואג לעבור על כל מוספי האקטואליה של העיתונים. אני תמיד אומר שעונג השבת האמיתי שלי הוא להתעצבן מהטורים של נחום ברנע, סימה קדמון וחבריהם. יש לי גם קטע לא ברור שאת הטור של חנוך דאום אני קורא רק עם הקפה והעוגה בשבת בבוקר. לא היתה שבת עד כה בשנים האחרונות שפספסתי את המנהג הזה.

מודל לחיקוי במקצוע

לא בטוח שיש אחד כזה. מה שכן, אני משתדל תמיד ללמוד כמה שיותר מאנשי המקצוע שבתחום והשאיפה היא תמיד לדעת יותר, להיות מקצועי יותר ולא להתפשר על דברים. בנוסף, אני חייב הרבה גם לרב אמנון שוגרמן, ראש ישיבת הגולן. אמנם הוא לא במקצוע, אבל תמיד ידע לכוון, לתת מילה טובה ולהרים טלפון כשמשהו הציק לו. מעבר להיותו הרב שלי, הוא משמש גם סוג של מנטור וסבא טוב.

איך אתה רואה את מצב התעשייה בימינו

הכל השתנה. ווטסאפ, פייסבוק, טוויטר. הכל כל כך שונה. הקדמה הטכנולוגית הזו מחייבת גם עיתונאים וגם יועצי תקשורת להיות מחוברים ומסונכרנים כל הזמן לפלטפורמות האלה נון-סטופ. הרבה מהאייטמים באו בעקבות הפייסבוק, הרבה מהצעות לראיונות באו מקבוצות ווטסאפ וסערות תקשורתיות התחוללו בטוויטר. זהו עידן אחר. לא יודע כמה הפרינט יחזיק מעמד בימי החול, אבל אין ספק שמעמדו בסופי השבוע כרגע עומד איתן.