תחת הכותרת "לנערה שלא הצטלמתי איתה" סיפר אהוד בנאי על חוויה בה עבר לאחרונה,"מועדון הבארבי. שעת לילה מאוחרת. אני יוצא מחדר-האמנים אחרי שהתארחתי במופע ההשקה של הדג נחש. מנהלת ההפקה אומרת שנהג המונית עומד וממתין לנו בכביש. הבארבי כבר כמעט ריק, חוץ מקבוצת מעריצים קטנה של הדג נחש שעומדים ומחכים להם. כשאני חולף על פניהם, יש כמובן בקשות להצטלם, ואני עומד ומצטלם עם שניים מהם. מנהלת ההפקה מבקשת מהם להבין שאנחנו ממהרים לצאת. ביציאה עומדת נערה צעירה, שואלת אם אסכים להצטלם איתה. אני אומר לה תוך כדי הליכה: "מצטער אבל אני חייב לצאת עכשיו", ויוצא מהמועדון אל הרחוב, עולה למונית, מגיע הביתה, ופתאום נתקף חרטה: "למה לעזאזל לא הצטלמתי איתה? מה היה משנה אם המונית הייתה מחכה לי עוד חצי דקה?!"", סיפר בנאי.
"היא כנראה חיכתה לחברי הדג נחש, ואולי לא חשבה שתראה אותי, אבל הנה ראתה, וביקשה תמונה, אבל אני לא נעתרתי לה. אני זוכר במטושטש את דמותה: קטנה, חמודה, שיער שחור, פנים רציניות. הייתה יכולה להיות הבת שלי", ייסר את עצמו הזמר הפופולרי.
"בליל שבת אחרי הקידוש אני נוהג לשלוח ברכה בדרך האוויר לבנותיי שגרות בצפון הארץ. אז תדעי לך נערה אלמונית, ששלחתי ברכה גם לך, במקום התמונה שרצית", סיים בנאי את הפוסט המרגש.
הפוסט זכה לאלפי לייקים ומאות שיתופים והגולשים שהגיבו במאות תגובות סיפרו דווקא על הפעמים הרבות בהן בנאי התייחס אליהם למרות שהיה לחוץ בזמן ולמרות שלא הכיר אותם בכלל.
"כשהייתי בצבא שלחתי לך מכתב (אמיתי, במעטפה עם בול) מהבסיס בצאלים. שבוע וחצי אח"כ (זה היה לפני 13 שנים, כשהדואר עוד תיפקד, כנראה) קיבלתי ממך טלפון, ככה פתאום בשישי בבוקר בדרכי מהבסיס הביתה. הצניעות והאנושיות שלך נהדרות. שמחתי להיזכר. ואני בטוחה שהיא סלחה, הנערה", סיפרה אחת הגולשות.
"אני נפלתי עליך פעם, בקניון גבעתיים, כשחיכית בטרנינג לסושי שלך, וביקשתי שתכתוב ברכת יום הולדת לאחי, שכ"כ אוהב ומעריך אותך. בסבלנות מפתיעה ומרשימה כתבת לו ברכה אישית ויפה, שהוא נוצר אותה עד היום... אל תדאג, אתה לא לבד", כתבה אחרת.
מגיבה אחרת סיפרה איך הסכים לשבת איתה ופשוט לשמוע את חוויותיה מטיול בחו"ל: "אני נתקלתי בך פעם במקרה ושאלתי אם יש לך כמה דקות פנויות ואמרת לי בשבילך? בוודאי! והתיישבנו על הספסל בקניון וסיפרתי לך על מסעי לגיאורגיה ועל ההשראה מהספר שלך "זוכר כמעט הכל" והקשבת לי בקשב רב ואפילו ביקשת שאשלח לך את יומן המסע לכשיתפרסם. והיית מקסים. ותודה!".
אנשים סיפרו בתגובות גם על הופעות אותן תרם ללא עלות חלקן ספונטניות לחלוטין כששלף את הגיטרה מול חיילים במקומות שונים, "לפני 18 שנה צלצלתי אליך לשאול אם תסכים לשיר בערב ה-30 לזכרו של חברנו נועם ברנע האהוב ז"ל שנפל בלבנון, נועם אהב אותך מאוד. הסכמת מיד, באנו לאסוף אותך, אני ועוד חבר מביתך ברמת גן, כשהגענו לאולם וראית בו תמונות של נועם אמרת לי בפליאה שאתה זוכר את פניו מהופעות שלך. עלית ושרת כמה שירים לזכרו ומיד אח"כ הצעתי שנחזיר אותך לביתך ובתגובה שאלת אם אפשר להישאר לכל הערב ולהקשיב לחברים המספרים על נועם. בסוף הערב דיברת על כמה הוא ודמותו נגעו בליבך, הוא אכן היה יהלום נדיר באנושיותו וכך גם אתה. תודה אהוד שנגעת בלב השבור שלנו בני העשרים", סיפרה הגולשת פזית פוקס.
אחרים סיפרו על סיטואציה דומה לזו עליה סיפר בנאי בפוסט אך על יחס שונה לחלוטין מהזמר, "ערב קסום, ראש פינה שנת 1999, כמה חודשים לאחר מותו של מאיר אריאל אני וחברים בהופעה ראשונה של אהוד בתיאטרון המקומי. הפעם הראשונה שהתוודעתי אל האיש פנים מול פנים. בתום הופעה קסומה ואינטימית, חברי משכבר, עידן פינקלשטיין, עם החוצפה הישראלית הכל כך ישירה שלו מתעקש שניגש מאחורי הקלעים כדי להכיר את אהוד מקרוב. אני תחילה מהסס קלות, ובמחשבה נוספת חושב למה לעזאזל לא, וניגש לחדרי ההלבשה בירכתי הבימה. אהוד יושב במנוחה של אחרי הופעה עם סיגריה בידו, ושואל לשלומנו, והאם נהנינו מההופעה. אנו משיבים ביראה, בהחלט. בתום מספר דקות אנו נפרדים מאיש כל כך מיוחד וצנוע, והוא כלל לא יודע שעבורי הוא מודל לחיקוי, לא משום כישרונו, אלא משום האדם שהוא", סיפר אחד הגולשים בשרשור המרגש שחשף עד כמה כל מחווה שכזו משפיעה על אנשים שנים ארוכות ומעניקה להם חוויה שלא תשכח.
בנאי לא הגיב בינתיים למאות הסיפורים אך סביר להניח שגם הוא התרגש לגלות עד כמה הוא משפיע על אנשים רבים.