נראה לי שכל מי שעוסק בתזונה, גם כמקצוע וגם כסתם אדם שניזון לצורך קיומו, יכול לדקלם כמעט בעל פה, את הסיבות לאכילת יתר. אלא שישנה קבוצה אתנית אחת המכונה "הדתיים", שלהם יש סיבות נוספות. אז זהו שלא באתי כדי להעביר אותנו על דתנו, וגם לא כדי להרוס את הכיף. אני רק מבקשת לתת את הדעת על הגורמים הייחודים של חלק מהעם היהודי ולהציע פתרונות. הנה מתחילים:
שבת לה': המנגינה שנשאת באוויר מבשרת שהנה, מתנתקים מהמכשירים ועוברים למצב טיסה. ובמילים אחרות, המלאכה היחידה שתהיה מותרת כעת, היא מלאכת האכילה. בואו נסתכל על המצב במבט אנתרופולוגי ונבין שמדובר בגזע אנושי אחוז תזזית, כך שבמשך שישה יממות הוא לא נח לרגע, ואז לפתע פתאום הוא צריך לשבות. בצר לו ואחרי ניקוי יותר משליש על שינה ועוד כמה שעות על תפילה, לא נותר לו אלא לעסוק באכילה. יותר מזה, האוכל כבר מבושל, זמין ומזמין כשברוב המקרים מדובר באוכל הכי מושקע וטעים. נוסיף לזה את העובדה שארוחת ערב רגילה נמשכת עד עשרים דקות ומכילה ברוב המקרים מנה אחת עם רכיבים די פשוטים (לחם, סלט וחביתה), ואילו ארוחת שבת יכולה להמשך כמה שעות. למה? כי הארוחה הזאת תופסת, אך ורק אם הגישו בה שלוש מנות וקינוח. קשה.
חגים וזמנים לששון: בשעה שאצל אחינו החילוניים, ראש השנה הוא ערב אחד עם ארוחה אחת, אצלנו הוא יכול להתפרס על פני לא פחות משבע ארוחות (ראש השנה שצמוד לשבת פלוס סעודה שלישית), כשאחינו כבר הספיקו לשכוח מהריב השנתי עם החותנת, אנחנו נאנחים ומתלוננים על השילוש הקדוש שהוא: אוכל, תפילה, שינה. וזה אחרי שפוצצנו את המקרר שבמטבח ואת המקרר הנוסף ואת המקפיא ואת המקפיא הנוסף במיטב התבשילים. כעת נמשיך לסוכות עם שבוע של אושפיזין, חנוכה שכל הדלקת נרות מחייבת אכילת סופגנייה, סדר ט"ו בשבט שחייבים לאכול בו פירות שהשתבחו בפרפין, צבעי מאכל וסירופ סוכר, פורים עם משלוחי הממתקים, פסח שרק אנחנו חוגגים את כל שבעת ימי החג ולא מסתפקים רק בליל הסדר וחג השבועות עם היפוך הארוחות שבו. שנאמר: "ואכלת בו יומם ולילה". לא קל.
חברותא ומיתותא: בין ארוחות השבת, או החג תמיד קיימת האפשרות של לצאת ולטייל בשכונה, או לבלות בביתם של חברים. אם בחרנו באפשרות השנייה, יצא שצירפנו לבילוי גם חבר נוסף, הלוא הוא האוכל. אותו אוכל שרק לפני כמה דקות נפרדנו ממנו עם קינוח עתיר סוכר ושומן, אותו אוכל שרק לפני כמה דקות נאנחנו והאשמנו אותו בקשיי הנשימה שפתאום נחתו עלינו. זהו בדיוק אותו אוכל שאומר לנו כעת שכשהוא כאן, יחד איתו יגיע גם התיאבון. והוא אכן מגיע. הצילו.
יוצאים בחוץ: לכל שבת יש מוצאי שבת, וכשהשבת יוצאת בשעה מוקדמת אפשר לצאת עם חברים. מבחר האפשרויות נע בין סרט (בשביל זה לצאת? יש בטלוויזיה), הרצאה (רק אם היא באמת שווה), הצגה (באמת, צריך לעשות מנוי), ומסעדה או בית קפה (רעיון מעולה). כתשובה לשאלה האם מישהו מסוגל לאכול משהו אחרי שבת, התשובה היא לא. אבל מי שואל? משתיקים את מנגנון הרעב והשובע, ויאללה אוכלים. שמים בקשו רחמים.
מה עושים? בשבתות ובחגים דואגים לכך שרוב המנות יכילו מאכלים בעלי צפיפות קלורית נמוכה, ובמילים אחרות אוכלים ירקות בצורות הגשה שונות. במסעדות מזמינים סלט ירקות ואצל החברים מבקשים תה צמחים. הכי בריא.
הכותבת היא נטורפתית ראש בית הספר "בריאה" לרפואה משלימה, במכללת "אורות ישראל", ומרצה בנושא "תזונה, תעשיית המזון ותוספי תזונה".