קניון עזראלי, שעת צהרים. כל מה שרצינו היה מקום שקט לשבת בו ללא הפרעות או צרחות של ילדים משעוממים. אז הלכנו לנסות את טורנטינו.
המסעדה מתחבאת מאחורי המעלית, בקומה השניה. מהרגע שבאים בשערי המסעדה שוכחים שאתם בתוך קניון הומה אנשים. השולחנות במסעדה מרווחים ונראה שגם אנשי העסקים מהאזור חשבו כמוני ומילאו את המסעדה. בכניסה, לצד תנור הלבנים, מגשי פיצה שרק אומרים לך "קח אותנו הביתה", תמונה שנצרבה בראשנו וללא ספק השפיע עלינו בהמשך בבחירת המנות.
כיוון שהגענו בשעת צהרים, התפריט שהוצע לנו היה תפריט העסקיות. למנה ראשונה מרק כתום או עדשים (היה חם. ויתרנו), ברוסטקה, סלט אישי או סופלי כדורי ריזוטו במילוי גבינת מוצרלה מתובלים, מטוגנים מוגשים עם רוטב צילי ולימון כבוש פיקנטי חובה לנסות! ! ! (סימני הקריאה במקור), אנחנו אנשים ממושמעים, כתוב חובה לנסות - אז מנסים. הכדורים הזכירו טעם של פלאפל והדעות לגביהם היו חלוקות, אחרי סימני הקריאה, ציפינו ליותר.
עוד לא הספקנו לסיים את המנה הראשונה, ובטח שלא את הדיון עליה, והמנות העיקריות הגיעו. מצד אחד, אני אוהבת שירות מהיר, מצד שני זה היה נראה מהיר מידי, לרגע נזכרנו שאנחנו בקניון וכל מטר נדל"ן עולה ביותר ומצריך תחלופה מהירה של היושבים במסעדה.
למנה עיקרית הזמנו פיצה, מנה מתבקשת במסעדה איטלקית, התוספות בתפריט היו נראות מעניינות וכשלא הצלחנו להכריע ניסינו את הטריק של הפיצריה השכונתית - חצי חצי. הפעם זה לא עבד, המלצרית הסבירה שאי אפשר לחצות את המגש -זרמנו. בלית ברירה החלטנו לנסות פיצה עם האנשובי. הפיצה הגיע במהירות, גדולה, דקה (יתרון!) ומחולקת לרבעים. הפיצה עצמה חריפה, טעימה, ובזכות האנשובי גם מעט מלוחה. אם אתם פחות בקטע של האנשובי עושה רושם שכל תוספת אחרת היתה מוצלחת לא פחות.
מנה נוספת שטעמנו היתה "פילה דניס טרי בחמאת עגבניות מיובשות מוגש עם רביולי תרד וריקוטה". המלצרית הנחמדה הציעה לנו לבחור רביולי, אז הפעם העדפנו ללכת עם האינטואציה ולא עם ברירת המחדל של התפריט ובחרנו רביולי בטטה עם רוטב שמנת פטריות. הדג היה ללא ספק טעים, שכבה קריספית בחוץ ורוך בפנים. הרביולי שליווה את המנה היה בצורת משולשת, צורה שטרם נתקלנו בה במסעדות ארצנו, אבל אל חשש בדקנו- זה לא שאריות של אוזני המן, זה תמיד ככה. מעניין.
 |
|
מקום של שלווה באמצע ההמולה(צילום: יחצ)
|
שבענו. המלצרית התורנית היתה חמודה וניסתה לשכנע אותנו לארוז את הפיצה שנשארה ולקחת הביתה, כיוון שיום ארוך היה עוד לפנינו, ויתרנו. אמנם אמרנו ששבענו אבל ללכת למסעדה חלבית ולוותר על הקינוחים זה פשוט פשע. רק מילה אחת על תפריט הקינוחים לפני שנחשוף את הבחירה שלנו. בין שורות התפריט הסתתר לו קינוח פרווה, כן קראתם נכון. מוזר. אנחנו התלבטנו בין קדאיף מסקרפונה (שכבות קדאיף ובניהן קרם מסקרפונה) או קרם בורלה. אחרי נסיון מר עם קרם בורלה במקום אחר, הכרחתי את השותף שלי לבחור בקדאיף . ושוב, מנה שנראית טוב על הצלחת. רוטב פירות היער גרם לקדאיף להיות קצת חמוץ אבל הקרם עצמו היה טעים וגם הקדאיף היה עשוי כמו שצריך.
חודש אח"כ חזרתי שוב לקניון עזראלי, הפעם עם חברה אחרת. כשהתלבטנו איפה לשבת, ניסיתי לשכנע אותה לחזור למסעדה, מה שאומר הרבה על חווית הביקור הקודמת. הפעם בשל קוצר הזמן, נאלצנו לוותר. עכשיו רק צריך למצוא סיבה נוספת לנסוע לעזראלי.